קוראת כותבת - הבלוג של מרב שני

היקום נגד אלכס וודס / גאווין אקסטנס

שמח ועצוב ושופע אהבה וחסד וכאב. עכשיו תגידו לי מי הוא השפוי ומי לא ולמה

מרב שני

04/12/2014


היקום נגד אלכס קדמי

הכריכה המקורית הרבה יותר יפה

לא אוהבת לכתוב או לקרוא תקצירי ספרים, אז המצאתי סטרט אפ - בתחתית הפוסט תמונת התקציר המקורי. ולענייננו:

סיפור מקסים על ידידות מופלאה, זה האטיקט הבוער באדום שמוטבע בכריכה הקדמית. נכון, אבל זה רק חלק קטן מהעניין כולו. הסיפור הוא גם קשה וגם עצוב מאוד. הוא גם משעשע עם הומור דק כמו שהאנגלים יודעים לייצר וגם מדכא וגם מלא תקווה וגם מלא חסד.

והוא גם, וזו העובדה הכי משמעותית בעיניי, מסופר מפי נער חריג חברתי. שזה מעניין, כי נדמה לי שבשנים האחרונות יש פריחה, שלא לומר אפידמיה, של ספרים שכתובים מפי חריג חברתי. רק שלושה בשלוף: פלא, פרויקט רוזי, המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה.

אני תוהה על הבחירה הזו ואיך היא קשורה תרבותית לתקופה הכאוטית שאנחנו חיים בה (מתי לא בעצם). אני מגלה בפרספקטיבה של כמה וכמה ספרים שאחד המאפיינים הבולטים של התת-ג'אנר הזה היא האפשרות שהחריג הוא האלטרנטיבה השפויה: אולי זה גיבור בעל פנים שאי אפשר להסתכל עליהן או שאין לו כישורים חברתיים, או שהוא חנון בצורה שאי אפשר לשאת אבל הוא הדבר האמיתי. מתחת לחריגות מסתתרים אנשים ישרים עם עצמם ועם הסביבה שלהם, נאמנים לאמת הפנימית שלהם – בין היתר כי לא יכולים אחרת. הם פשוט לא יודעים איך למסור את ליטרת הבשר כדי להפוך חלק מהקונסנזוס.

החריג החברתי הופך להיות, אחרי שהוברק ולוטש על ידי סופר מתאים, מה שהיינו רוצים להיות, כל עוד זה לא דורש באמת חריגות חברתית או אחרת.

ועוד בונוס בגיבור חריג חברתי: על הגב שלו, שבמילא מספר רק את עצמו ולא מייצג אף אחד מלבדו, אפשר להעמיס מחשבות ורעיונות שלא כל גיבור יכול להעביר ולצאת עם זה בשלום – זה מה שהחריג חושב, לא המיינסטרים. גם בספר הזה יש רעיון קצת חריג שלא אספר ואספוילרט, אם כי לדעתי, הרעיון הספיק לאבד את חריגותו לאחרונה ולא יזעזע את קרקע השפיות המקובלת.

היקום נגד אלכס וודס כולל את מרכיבי הבסט-סלר הבדוקים ביותר ואם עוד לא הפך כזה, זה רק עניין של זמן.

לאתר של הספר

הוצאת כנרת זמורה ביתן

כפי שהבטחתי

היקום נגד אלכס אחורי

 קריאה מהנה, מרב