טיפטיפות - הבלוג של netazar

100 קילו

הגעתי למשקל האימה - אוטוטו התוצאה מגיעה בשלוש ספרות. ואני חייבת, פשוט חייבת לעשות משהו בנדון...

netazar

11/06/2010


אני עדיין לא מעזה לומר את זה בקול רם.

לפני שבע שנים הייתה תקופה שירדתי במשקל והגעתי ל60 - אבל מאז כל אירוע בחיי גרם לי לעלות קצת. החבר דאז שחרר אותי לעולם במשקל 70, והתקופה שאחריו השאירה אותי במשקל 80, וההכרות עם בעלי נתנה לי לגיטימציה להגיע ל90 - אמנם עשיתי דיאטה אחרי החתונה וחזרתי ל80 אבל ההריון הקפיץ אותי ל105 ואז סיפרתי לעצמי שברגע שהילד יוולד אני ארד בחזרה ולא אפסיק עד שאגיע ל55. משקל היעד שלי. הגביע הקדוש.

שבוע אחרי הלידה הייתי 95 - ומאד מאד שמחתי - 10 קילו בשבוע הראשון (כמובן הכל זה התינוק, מי האמבט וכל מני בצקות בגוף) ומאז כבר כמה חודשים שאני מצפה לראות שינוי, ואכן יש שינוי - אבל למרבה האימה בכיוון ההפוך.

אתמול עליתי על המשקל וראיתי 99.5. בהיתי במספר ולקחו לי כמה דקות להפנים שזה באמת הפרש של חצי קילו ממשקל מאה. בראשי ישנם עשרות קילוגרמים שמפרידים ביני ובין נשים ששוקלות 100. זו לא יכולה להיות אני. אני בכלל לא כזו. אני אינטיליגנטית וחדה ואמנותית עם חולשה קלה למתוקים, וגוף של בחורה אתלטית שפשוט כלואה תחת שכבות שומן לא לה. הדמות שנשקפת לי בחלונות הראווה היא סוג של חלום רע שהשתלט על עולם החושים שלי. מה שחשוב הוא שבפנים אני יודעת מי אני. לא?

ובכל זאת אני לא יכולה להמשיך ככה הלאה. אני מפחדת.

אני מפחדת לאבד את עצמי לגמרי. מפחדת לאבד שליטה ולהגיע למצבים חמורים יותר. מפחדת לאבד את בעלי שכבר רומז לי על כך שאמנם התינוק נולד אבל נראה שיש לו אח שעדיין בפנים, מפחדת לאבד את היכולת המוגבלת שלי לתקשר עם אנשים - בגלל שאני מרגישה פחות שווה מהם (אפילו שבפנים אני יודעת שאני לא פחות חכמה מהם), אני מפחדת לשקוע במעגל אינסופי של שנאה ותיעוב עצמי תוך כדי האבסה, להגיע למצב שאני לבד בעולם, ואפילו מקומות עבודה נגעלים ממני. התחושה היא שאני כל הזמן על פי התהום והייאוש מחכה לי מעבר לפינה. עוד קצת... רק משהו קטן שישתבש לי בחיים והנה אפגוש בו.

אני לא יכולה יותר עם זה שמסתכלים על האיזורים השמנים שלי ברחוב. לא יכולה שלוטשים עיניים כשחושבים שאני לא רואה, לא מסוגלת לאהוב את עצמי כמו שאני, ולא מאמינה שאחרים מסוגלים לאהוב אותי ככה..

אם כך, למה אני לא עושה שום דבר בעניין? איפה המוטיבציה שלי כשזה נוגע לשמירה על אכילה נכונה? על פעילות ספורטיבית? למה אני יושבת בבית כמו בטטה ובקושי זזה מעבר למינימום הנדרש ממני כאמא?

אני חייבת לעשות משהו. אסור לי להמשיך כך. אסור אסור אסור. כל מה שיש לי נמצא בסכנה וזה לא הזמן להיות שאננים.

אני אנסה לעשות צעד בכל פעם בשביל לעמוד בנטל הזה. מהיום אני שותה ליטר וחצי מים בכל יום. בלי מיצים משום סוג וגם בלי דיאט. בשבוע הבא אוסיף חוק נוסף ובינתיים אתעד מה קורה עם המשקל.

הלוואי שהפעם זה יקרה. כרגע המטרה שלי היא לחצות את ה90 כלפי מטה...