amirdolev - הבלוג של אמיר דולב

בנט, זה אחחחחחח!!!

שלום לך כבוד השר נפתלי בנט. קראתי בהשתוממות על החוק שאתה מקדם, לפיו המעסיק יוכל לשלוח עובד חולה לבדיקה חוזרת אצל רופא מטעמו ונחרדתי. האם עד כדי כך איבדה המדינה את האמון באזרחיה?

אמיר דולב

08/01/2014


החוק השלישי של ניוטון

אני מניח שאתה שולט בחוקי הפיזיקה טוב ממני, אבל לטובת חמשת קוראי הנאמנים אחזור על החוק השלישי של ניוטון בקצרה: גוף המפעיל כוח כלשהו על גוף אחד, הגוף השני מפעיל על הגוף הראשון כוח השווה בעצמתו אך מנוגד בכיוונו.

במילים אחרות כבוד השר (ואני מתנצל מראש על השפה החופשית): אם האזרח מרגיש שהרשויות "דופקות" אותו, הוא ינסה "לדפוק" את הרשויות בחזרה, כך שנוצר מן משחק ביצה ותרנגולת שכזה, בו אנשים מרמים את הרשויות מכיוון שהם מרגישים שהרשויות פוגעות בהן והרשויות מחוקקות חוקים, אשר נקודת המוצא שלהם היא שהאנשים מרמים אותן.

ענישה קולקטיבית במקום אכיפה

אחת הסיבות שאזרחים כיום חשים שהרשויות פוגעות בהם היא שיותר ויותר נתקלים במקרים בהם הרשויות מעדיפות שלא להתמודד עם העוברים על החוק ובוחרות בפתרון הקל של חקיקה חדשה או ביצוע פעולה מונעת ממנה נפגעים כולם.

דוגמא קלאסית לכך  הם פסי ההאטה. במקום לטפל בנהגים עבריינים על ידי נוכחות מוגברת בתוך הערים וליד בתי הספר, בחרו ברשויות בפתרון הקל של פסי ההאטה, אשר הופיעו בתחילה באמת רק ליד בתי הספר, אבל אט אט החלו לצוץ בכל רחוב והפכו את הנהיגה בתוך רחובות הערים לסיוט. כמי שסובל מפריצת דיסק, אני נענש בכל יום בכאבי גב בדרכי לעבודה וממנה על כך שהרשויות לא מתמודדות עם נהגים עבריינים.

אבל יש לי דוגמא נוספת לענישה קולקטיבית הקשורה עוד יותר לחוק אותו אתה מקדם:

חוק ימי המחלה הקיים.

חוק ימי המחלה הקיים היום, נועד למנוע מצב בו עובדים מנצלים את ימי המחלה על מנת לקחת ימי חופש, לכן קבע המחוקק כי המעסיק אינו מחוייב לשלם עבור יום המחלה הראשון, עבור היום השני והשלישי מחוייב לשלם רק 50% מהשכר ורק מהיום הרביעי והלאה ישלם המעסיק לעובד שכר מלא.

החוק הזה מהווה ענישה קולקטיבית כפולה: בפעם הראשונה מכיוון ובמידה ואתה חולה (באמת, לא בכאילו), אתה נפגע כלכלית. בפעם השניה והגרועה יותר, בכך שאנשים בוחרים להגיע חולים לעבודה ומדביקים אנשים אחרים.

יותר מפעם אחת נתקלתי בסופר-מרקט בעובדים חולים, אשר באים במגע עם מזון שאנשים רוכשים וכששאלתי מדוע הם עובדים אם הם חולים, נעניתי שאין להם ברירה, כי אחרת לא משלמים להם.
אבל מעבר לענישה הקולקטיבית, האם המחוקק שאל את עצמו מה הנזק למשק מעובד חולה בסופר/במסעדה/במפעל מזון אשר מדביק אנשים בריאים במחלתו? האם המחוקק שאל את עצמו כמה נפגעת יעילותו של עובד שמושך את המחלה כמה ימים בעבודה באפקטיביות נמוכה ובסוף נאלץ להישאר בבית (כך זה ברוב המקרים), לעומת עובד אשר נח בביתו שלושה-ארבעה ימים וחוזר לעבודה כשהוא כשיר במאת האחוזים?

שוב, במקום להתמודד עם אלו אשר "מתחמנים" את המערכת, בחר המחוקק להתייחס לכלל העובדים כאל תחמנים בפוטנציה ולחוקק חוק זוועתי.

החוק החדש?

והנה הגעתי לחוק אותו אתה מקדם.

מעבר לעובדה שגם חוק זה יוצא מנקודת הנחה שאין לתת אמון בעובד, יש בו שתי בעיות קשות נוספות:
הבעיה הראשונה נעוצה ביצירת מנגנון של חוסר אמון ברופאים בישראל. מה שהצעת החוק שלך אומרת זה שהאפשרות שהרופאים בישראל מחלקים אישורי מחלה ללא סיבה היא אפשרות הגיונית בהחלט וכי כל רופא בישראל נחשד בכך.
לי באופן אישי, יש חשד יותר גדול ברופא אשר מקבל חולים בהפנייה על ידי מעביד ויש לו אינטרס מוצהר לקבוע אבחון אשר ימצא חן בעיני אותו מעסיק ובכך יגדיל את כמות העובדים אשר יופנו אליו מאותו מעסיק.

הבעיה השניה נעוצה בכך שהחוק לא מקנה לעובד שום הגנה מפני הבעיה הראשונה.
נכון שבהצעת החוק החדשה חייבת להינתן הסכמת העובד לבדיקה החוזרת, אבל עם יד על הלב, אתה מאמין שיקום העובד אשר יעז לסרב לבדיקה החוזרת? שהרי איזו הגנה מספק לו החוק שאתה יוזם? במקום למנוע מאלה אשר מרמים את המערכת (ושום חוק לא ימנע מהם לעשות זאת), אתה פוגע דווקא בעובדים חלשים, אשר אין להם את היכולת לסרב לגחמות המעסיק שלהם (ולמרות מכבסת המילים, בחלק מהמקרים בהחלט לא מדובר במעסיק אלא במעביד).

אז למה הכותרת הטיזרית?

מכיוון שאתה כמחוקק פוגע בי.

כאשר קולגות שלי, אשר לא רצו לאבד הכנסה, הגיעו חולים לעבודה והדביקו אותי (קרה יותר מפעם אחת), אתה כמחוקק פגעת בבריאותי.

כאשר לא הייתי מסוגל לעבוד בשל מחלה ונאלצתי לשלם על כך מכיסי באבדן הכנסה, אתה כמחוקק פגעת במצבי הכלכלי.

וכאשר אתה יוזם חוק אשר מעמיד בספק את אמינותי, אתה כמחוקק מוציא את דיבתי רעה.