hila liebesman s a - הבלוג של הילה ליבסמן

מלנכוליה בגרוש

שתי חברות אורית ואני, מדברות על בננה ירוקה וענייניים רציניים .

הילה ליבסמן

15/03/2014


הילה

הילה

איזה כייף שיש כמה ימים של גשם חשבתי לעצמי.גג המכונית שקוף ואפשר לראות דרכו את השמיים העולם נשטף וטיפות ענקיות יורדות על המכונית שלי

כביש איילון פקוק ואני בדרך לחברת ילדות שלי מגיל 7.אומנם לא  הינו בבית ספר באותה שכבה (היא יותר זקנה בשנתיים) אך נשארנו בקשר כמה עשורים .

זה מפחיד לחשוב כמה גדלנו וכמה עשורים יש לחברות שלנו.

הינו שתינו במצב מלנכולי זמני .ידענו לנצל את זה לעשייה לדיבורים לנבירה בנשמה לשינוי .אכלנו טורטיות ושתינו קפה הפוך ממכונה ביתית.

דיברנו על התאהבות חברות ועל איך שאנשים לא מעריכים את הטוב שיש להם באהבה.אורית אמרה שאנשים שלא אוהבים מספיק את עצמם הם לא באמת חושבים שמגיע להם אהבה .אם הם היו מעריכים את עצמם הם היו יודעים לקבל ולהעריך.

אבל ,החלטנו, שאכתוב על הדברים שמעצבנים אותנו ואז אורית אמרה :מעצבן שבא לי לאכול בננה עכשיו ואיזה באסה שהיא ירוקה.

אני חשבתי שמעצבן אותי הנהגים בכביש שאיך שאני רוצה לעקוף הם נותנים גז משמאלי ועושים שרירים.

למרות שחברה טובה שלי רופאת שיניים, עדיין מעצבן אותי שנופלים לי הכתרים בשיניים, דווקא לפני אירוע חשוב (יש לי הרבה כאלה החודש) ושיש זווית מסוימת, שאני יכולה לחייך. אורית  אמרה לי שזה מוסיף לי חן ומתאים לעין הימנית הפוזלת שלי.

התגלגלנו מצחוק. גם כשאני כותבת הצחוק לא מפסיקקק והקמטים בפנים מרקדים.

אורית סגרה את החלון ופתחה מזגן. אני הורדתי חולצה ונשארתי עם גופיה שחורה ומכנס גטקס וורוד. נחנקתי, פתחתי את החלון וסגרתי את המזגן. אורית נכנעה ולקחה שמיכה פרחונית אדומה שממש לא התאימה לזווית פניה.הינו שתינו שיכורות מהחיים .

הצטלמנו הרבה, התגלגלנו מצחוק.  חיפשנו שירים ביוטיוב והקשבנו להקלטות שלי מהטלפון שאני פורטת על מיתרי הגיטרה ושרה שירים. ביקשנו סליחה מהיקום שכולם מלנכוליים ואנחנו צוחקות.

אמרנו שלא מגיע לנו כל הטוב הזה. אתם מכירים את המשפט הזה הוא ציני ומצחיק.

 לפנות בוקר ארזתי  את ריבת התות שאורית הכינה לי ממתכון שסבתא שלי נתנה לה לפני  28  שנים .

1959378_601782589900567_1780889628_n

לבשתי את המעיל של הבת שלי מפולין ונרדמתי על הספה. אורית כיסתה אותי בשמיכה האדומה הפרחונית שממש התאימה לי לזווית הפנים.

שתי הכלבות שלה העירו אותי  בבוקר ובדרכי הביתה חשבתי כמה אני מקנאה בחברויות כאלה. לשמחתי נזכרתי שיש לי עוד כמה חברות נפש כמותה מעל 30 שנה וגם פחות מזה.

אורית

אורית

חשבתי גם על הכפתור שנפל מהחולצה של אורית והיא שמרה אותו , אבל היא לא זוכרת איפה .

ממש מעצבן .

גיליתי שאין לי כל כך הרבה מעצבנים כאלה לכתוב עליהם.

הגשם המשיך לרדת בחוזקה, כביש איילון היה ריק ואני סימסתי לה שאני בבית.

חשבתי שאני רוצה שכולם יבינו את הפוסט הזה וכמה מעצבן יהיה אם לא יבינו.חחחחחחח