זו חליפתי

איך זה יכול להיות שכולם חוץ ממני רצים מרתון, מתחזקים זוגיות מושלמת, מדלגים עם היפים והיפות שלהם בין האמפייר סטייט בילדינג לסיור יקבים בטוסקנה ומשדרים אושר עילאי בהתגלמותו

במשפחה שלנו יש מסורת של אפיקומנים עם טוויסט. במקום לחפש ולמצוא אפיקומן אחד, אבא שלי מכין עשרות אפיקומנים,  קושר כל אחד מהם במפית בד ומטמין אותם ברחבי הבית. כל נכד בתורו מוצא אפיקומן אחד ומוסר אותו אחר כבוד לסבא לבדיקה, כשבכל שנה אותו ריטואל: כל האפיקומנים, חוץ מאחד, מזויפים.

מכיוון שאסור לפתוח את מפית הבד עד לרגע האמת, אף אחד לא יודע מה הוא מחזיק ביד: אפיקומן מזויף או אמיתי. חוסר הוודאות הזאת מובילה לשאלת מיליון הדולר: האם כדאי או לא כדאי להתחלף באפיקומנים. עבור ציידי האפיקומנים הצעירים מדובר בדילמה הרת גורל. אם אתחלף – האם ארוויח או אפסיד, ואם לא אתחלף – האם המזל יעמוד לצדי או שאחמיץ הזדמנות של פעם בחיים.

שקיק

פעם כל מה שרציתי היה להחליף את החבילה שלי עם חבילות של אחרים. הסתכלתי בקנאה ירוקה על החבילות הנוצצות של אנשים סביבי שהרוויחו יותר כסף, אספו יותר טייטלים נוצצים, גרו בבתים גדולים ומעוצבים יותר, נראו חטובים ויפים יותר, אכלו יותר במסעדות, נסעו יותר לחו"ל, קנו יותר בגדים ונעליים ועשו יותר סקס בכלל ויותר סקס סוער בפרט. הכי גרוע היה כשהסתכלתי על החבילות המושלמות של חבריי לארץ פייסלנד. לא הבנתי איך זה יכול להיות שכולם חוץ ממני רצים מרתון, מתחזקים זוגיות מושלמת, מדלגים עם היפים והיפות שלהם בין האמפייר סטייט בילדינג לסיור יקבים בטוסקנה ומשדרים אושר עילאי בהתגלמותו. הסתכלתי על החבילה הפרטית המצ'וקמקת שלי ועל מה שחשבתי שנמצא בתוך שקית הבד הקשורה והפה שלי התמלא בריח מסריח של תבוסתנות והחמצה.

לימים יצאתי מהבועה שלי אל העולם והתוודעתי לאנשים – במיוחד לנשים – שמאחורי החבילות. הספיקה לי הצצה קטנה אל תוך שקיות הבד שלהן כדי להבין את ההבדל בין להסתכל מבפנים החוצה לבין להסתכל מבחוץ פנימה. הכרתי אישה אצילית ומוצלחת שבוכה כל לילה אל תוך הכרית כי הופרדה בעל כורחה מילדיה. ואת זאת שנולדו לה בזה אחר זה ילדים עם צרכים מיוחדים שהרעידו את עולמה. ואת ההיא שגרה בארמון ונוסעת כל רבעון ליעדים הכי אקזוטיים בעולם, שעל הבגידה הראשונה של בן זוגה קיבלה ניתוח להגדלת חזה ועל הבגידה השנייה זכתה בג'יפ מרצדס מהניילונים. ואת האישה שסוחבת כבר שנים מחלה חשוכת מרפא ששיבשה ללא הכר את כל חייה. את הצדיקה שאף בית משפט לא מוכן להצדיק. ואת זאת שבכל בוקר מורחת עוד שכבה של מייקאפ על הסימנים הכחולים שבעלה השאיר לה על הגוף.

חזרתי והסתכלתי בשקית הבד שלי, זו שעיצבה אותי ואת מי שהפכתי להיות והפכה לסמן ימני שלי למה שהיה ולמה שאני רוצה שיהיה. היא נראתה פחות מצ'וקמקת ומסריחה מהחמצה וכבר לא העלתה תסיסה של לוזרית. באותו רגע גשם של אסימונים נפלו ברעש גדול. אני לא רוצה להתחלף עם אף אחת בשקיות. אני רוצה לעבוד עם האפיקומן האמיתי שלי.

[youtube 7S94ohyErSw nolink]