לטוב ולרע אין לנו ארץ אחרת - הבלוג של חנה

קופסת הסרדינים שנקראת אוטובוס ציבורי בישראל

לפני כחודשיים כתבתי פוסט על היתרונות של התחבורה הציבורית. לדעתי היא הפתרון לכל הפקקים ונותנת פתרון כלכלי לחור בכיס שגורמת תחזוקת הרכב (דלק וביטוח). לצערי הדרך עדיין ארוכה ויש המון בעיות לפתור, אחת מהן היא בעיית הצפיפות.

חנה

07/01/2017


אני כותבת את הפוסט היום בגלל מה שראיתי וחוויתי בשבועות האחרונים בתחבורה הציבורית בה אני נוסעת מידי יום. אני עולה על האוטובוס בשעות הבוקר (שבע בבוקר) והערב (בין השעות חמש לשש) העמוסות בהם כולם נוסעים/חוזרים לעבודה וממנה. בשעות הללו האוטובוסים עמוסים ומלאים באנשים, כך שלפעמים האוטובוס כל כך עמוס שהוא עוצר במרחק מהתחנה על מנת להוריד נוסעים מבלי להעלות נוסעים חדשים. בשבועות האחרונים היה סוף סוף חורף בישראל מה שהעלה את רמת הצפיפות באוטובוסים. הנהגים מעלים את הנוסעים דרך הדלת האחורית שנלחמים על כל מקום פנוי שנשאר באוטובוס (בעמידה כמובן). ראיתי עשרות אוטובוסים מלאים, בהם הנוסעים נדחסים כמו סרדינים בצפיפות רבה. הנסיעה פשוט לא נעימה במיוחד כאשר רוצים לרדת מהאוטובוס ואז אנו נאבקים למצוא את דרכנו לדלת היציאה. השבוע בזמן שחיכיתי לאוטובוס, עבר אוטובוס. הנהג פתח את הדלת האחורית וכל האנשים נהרו אליה על מנת לעלות לאוטובוס. האוטובוס היה כל כך עמוס, כך שהוא לא הצליח לסגור את הדלת, מה שגרם לאחת הנוסעות פשוט לרדת ולחכות לאוטובוס הבא בתקווה ששם יהיה לה מקום לעלות.

התחבורה בישראל צריכה להשתפר בהרבה דברים כמו עמידה בזמנים וגם נוחות הנסיעה. רוב האוטובוסים עליהם אני עולה בבוקר או בערב (להזכירכם אלו שעות העומס) הם האוטובוסים הקצרים ולא האקורדיון. אני בטוחה שמנהלי אגד ודן  יודעים מתי האוטובוסים עמוסים, אז מדוע הם שולחים את האוטובוסים הרגילים ולא הארוכים שמספקים יותר מקומות לנוסעים. מדוע הם לא חושבים גם על נוחות הנסיעה שלנו?

צילום: חדשות ערוץ 2

בעיה נוספת שגורמת לצפיפות באוטובוסים כיום היא האוטובוסים החדשים בהם צומצמו מקומות הישיבה. בעבר היו מקומות ישיבה של שניים וארבעה, אך כיום הם צמצמו אותם. במקום ארבעה יש שלושה  ובמקום  שניים יש מושבים בודדים או ספסל אחד מחובר שאינו באמת מאפשר לשני אנשים לשבת עליהם. בנוסף יש אזורים באוטובוס שלא ברור למה לא עשו בהם מושבים כמו האזור אחרי המושב הראשון באוטובוס בו יש מן גבעה כזו שבדרך כלל אנשים נשענים עליה או נדחסים כדי לשבת בה.  לפעמים אין אפשרות אפילו לשבת כי יש שם את הקופסאת הברזל או פשוט ברזלים שלא ברור למה הם משמשים.

בעיית הצפיפות היא לא רק למי שעומד אלא גם למי שזכה לשבת. זה קורה בעיקר באזור הישיבה  של הארבעה. אף פעם לא נוח לשבת שם, כי אין מספיק מרחב בין המושבים. כאשר תנסה לשבת תמיד תפגע באחד הנוסעים ואתה תשב בצפיפות כך רגלך תמיד יגעו ברגלי היושב מולך.

בעיה נוספת היא בעיה בבטיחות של הנוסעים העומדים. מתחילת האוטובוס ועד לדלת האחורית החליטו לשים לולאות בהם אפשר להחזיק אך מדוע הן לא קיימות בחלק האחורי של האוטובוס היכן אמורים להחזיק מי שעומד מאחורה- מה שמסביר למה כל האנשים עומדים רק עד הדלת האחורית. רק תחשבו מה יקרה כאשר הנהג יבלום בפתאומיות ואין לך מקום אחיזה.

בעיית הצפיפיות באוטובוס נובעת גם מצמצום המעברים באוטובוס. בעבר המעבר היה רחב יותר אך כיום צומצם המעבר כך שכל פעם שאתה צריך לעבור אתה צריך למצוא את הדרך לעקוף את האדם שלפניך, שבדרך כלל נעשה תוך כדי  דחיפות.

האוטובוסים הפכו להיות פשוט קופסת סרדינים בהם צומצמו מקומות הישיבה, המעברים וכמובן גם החלונות.

 אני קוראת לבעלי חברות האוטובוסים אגד ודן לנסות נסיעה באוטובוסים שלהם ויראו איך נראית חווית הנסיעה של הלקוחות שלהם. בקיץ האחרון מלאתי סקר של משרד התחבורה באוטובוס וכתבתי על הנושאים האלו, אך כפי שאני רואה לא נעשה כל שינוי וכנראה גם לא יעשה. מאוד מקווה שזה יעורר קצת מודעות וחווית הנסיעה שלנו תהיה נעימה יותר.