זרם התודעה - הבלוג של Lola

כן, הוא לא אוהב אותך

לפעמים באהבה אין הגיון. את אוהבת אותו, הכל מרגיש נכון, אבל הוא לא רוצה. את מוצאת את עצמך מתפשרת ונכנעת לפנטזיות שאין להם ולמציאות דבר. לפעמים את צריכה להבין שזה כל מה שתקבלי.

Lola

10/02/2012


אתה מת עלי. אני יודעת שאתה כן. אני פשוט לא מבינה למה אתה לא נותן לעצמך להתאהב בי כמו שאתה אמור. אנחנו כל כך מתאימים. יש לנו חיבור כל כך טוב ואני יודעת שגם אתה מרגיש את זה. אני כל הזמן אומרת לעצמי שזה לא יכול להיות שהאינטואיציות שלי עד כדי כך מטעות אותי, שלא יכול להיות שאני מרגישה כל כך הרבה חיבור, כל כך הרבה כימיה וכל כך הרבה אינטימיות עם מישהו שאין לו שום דבר אלי. ואז אני נזכרת בכל הבנות שאמרו את זה לפני. גם הן חשבו שאין סיכוי שמה שהן מרגישות הוא לא אמיתי והן לא טעו, כי מה שאנחנו מרגישות הוא מאוד אמיתי, פשוט רק עבורנו ולא עבורם.

כנראה שאני באמת לעולם לא אבין גברים. אצל נשים זה כל כך פשוט. יש כימיה, יש משיכה, תחומי עניין משותפים, יאללה הכל טוב, בוא נהיה ביחד ואולי נתחתן או שנבין שזה לא זה וניפרד. אבל צריך לבדוק את זה, כלומר, צריך לתת לזה לפחות הזדמנות להפוך למערכת יחסים. אבל אצל גברים זה לא עובד ככה, בעיקר גברים עם בעיות רגשיות.

הכרתי אותו לפני שנה וחצי. לא היה לי מישהו למשך הרבה מאוד זמן לפניו וכשחברה שלי סיפרה לי על הבחור החמוד שעובד איתה במשרד ישר הזדקרו לי האוזניים והיא מצידה ישר אמרה שאנחנו ממש מתאימים. היא סידרה בנינו ודיברנו בטלפון, כבר מהרגע הזה אני הייתי חצי מאוהבת. כמה ימים לאחר מכן נפגשנו. כל מי שמכיר אותי יעיד עלי שאני בחורה די צינית, לא קיטשית ואפילו לא רומנטית במיוחד, אבל ברגע שראיתי אותו לראשונה אני יכולה להישבע ששמעתי זיקוקים באוויר. הוא היה כל מה שרציתי. הדייט הראשון שלנו היה אגדי, צחקנו מלא, השלמנו אחד לשנייה את המשפטים. וגם שכבנו. פעמיים וזה עוד בלי שאני אשאר לישון. אז נכון, קל לומר, מה חשבת לעצמך, שכבת איתו בפגישה הראשונה, ברור שהוא לא ייקח אותך ברצינות, אבל אני לא מאמינה בבולשיט הזה. היה לנו חיבור מטורף, גם באופי וגם פיזית ונמשכתי אליו בצורה פראית, כמעט קדמונית, אז לא הרגשתי צורך לעצור את עצמי ולהתאים את עצמי ל”חוקי המשחק” היה לי כיף וטוב איתו ורציתי לזרום. אחרי הדייט הייתי בעננים. נפגשתי עם החברה שסידרה בנינו לספר לה איך היה ולא יכולתי להפסיק לחייך. לא הייתה מאושרת ממני. אמרתי לחברתי שנראה לי שהוא לא יתקשר יותר, כי הוא קיבל את מה שרצה ואני לא מאוכזבת, כי לי היה מדהים ולא הייתי עושה שום דבר אחרת. אבל הוא דווקא כן התקשר יום למחרת ויומיים לאחר מכן כבר באתי לישון אצלו. אבל כאן בערך נגמר החלק שהלך חלק. לאחר מכן הוא נעלם לי לכמה ימים ואני לא הבנתי מה קורה, אז שלחתי לו הודעה ונפגשנו יום למחרת. שוב היה כיף, רק שהיה קצת אחרת, מבחינת הסקס. אחד הדברים הראשונים שהבנתי לגביו זה שהוא אוהב סקס קצת קינקי ולא הייתה לי בעיה עם זה. כלומר זה היה לי חדש, אבל זה עשה לי משהו ואפילו הדליק אותי, אך בפעם ההיא הוא הלך רחוק ואני לא הבנתי מה בדיוק היה שם. היה איזה רגע שאמרתי לעצמי שאני לא בטוחה שארצה לראות את הבן אדם הזה שוב, אבל אחר כך סתם היינו במיטה ודיברנו ושוב הבנתי כמה החיבור שלנו טוב, גם מעבר למיטה. היום הקינקיות הזאת היא כבר חלק ממני וקשה לעשות דברים אחרת.

אבל אז הוא שוב נעלם לי, הפעם לשבועיים. שבועיים שלמים. אני כבר הייתי בטוחה שזה נגמר. בכיתי, התבאסתי ומיררתי על מר גורלי, שעד שאני פוגשת מישהו שכל כך עושה לי את זה הוא נעלם. אבל אחרי שבועיים הוא צץ שוב והתחיל ישר עם איזו שנינות מקסימה שלא הצלחתי לעמוד בפניו ופשוט המשכתי לדבר איתו, בלי לשאול שאלות, בלי לבקש הסברים ובלי לדרוש תשובות. וכך נפגשנו שוב, ושוב היה ממש כיף וכך התחיל המעגל. הוא ממשיך כך עד היום. שנה וחצי אחרי. נפגשים כל שבועיים בערך, בלי לשאול שאלות, בלי לתת הסברים. פשוט ככה, כמו שזה.

בהתחלה עוד ניסיתי לצאת עם אחרים, אך כל בחור שיצאתי איתו רק שלח אותי בחזרה לזרועותיו, כי לא הייתה לי איתם רבע מהכימיה שהייתה לי איתו כבר מהרגע הראשון. לאחר מכן פשוט הבנתי שכל עוד שאני ממשיכה להתראות איתו, אין סיכוי לאף בחור אחד. אז החלטתי שאני צריכה לסיים את זה. קיוויתי שכשאני אומר לו שאני רוצה לגמור אז הוא יתעשת ויבין שהוא לא יכול בלעדי ואז למעשה ייפול לו האסימון ונהיה ביחד באמת. כמובן שזה לא קרה. קצת יותר מחצי שנה אחרי שנפגשנו אזרתי אומץ ואמרתי לו שאני לא אפגש איתו יותר כי זה נהיה לי קשה מידי וזה מעכב אותי. הוא אמר לי שחבל לו, אבל הוא מבין אותי ויכבד את מה שאני אחליט. רציתי למות באותו רגע. כך סיימתי איתו.

זה החזיק חודש. בדיוק חודש עד שזחלתי שוב לזרועותיו. הוא קיבל אותי חזרה בשמחה גדולה והיה לנו מרתון סקס מהסרטים. וכך שבנו לסורינו. פעם בשבועיים וחצי בערך נפגשים, מזדניים כמו שפנים ועושים כיף, כיף, כיף. אבל זה גם הפך להיות טיפה יותר מזה. התחלנו להכיר אחד את השניה, לגלות דברים, להתעניין, המפגשים הפכו להיות יותר אינטימיים, הפמיליאריות הפכה ממש גדולה ואנחנו כבר מתואמים בכל כך הרבה דברים. בלילה כשאנחנו הולכים לישון אנחנו ישנים מחובקים כל כך חזק שאני מרגישה כל צלע וצלע שלו והוא לא נותן לי לזוז. אם אני זזה קצת הוא מיד מחזיר אותי לזרועותיו.

כל זה לא מרגיש לי סתמי. אני לא יודעת למה הוא סגר בפני את הלב שלו, אבל אני בטוחה שהוא מרגיש כלפי את אותו חיבור שאני מרגישה, הוא פשוט לא נותן לזה להפוך לאהבה. אני יודעת שיש לו בנות אחרות וברור שזה כואב לי וגם משפיל אותי בצורה מסוימת, אבל אני כמו מכורה, שחייבת את המנה שלה, לא מסוגלת לומר לו לא. אני רוצה אותו כל הזמן ולתמיד. אז אני לוקחת את מה שהוא מוכן לתת לי, כי המחשבה על להיות בלעדיו בכלל גורמת לי להפסיק לנשום.

אני יודעת שהוא הבעייתי ולא אני. אני יודעת שאני אמורה לרצות יותר מהגבר שלו אני מעניקה את ליבי, אך הוא כל כך מרגש אותי והוא לא באמת שלי, אז כמו הקלישאה, אני רוצה את הלא מושג. אנחנו רואים ביחד את הסדרה קליפורניקיישן וזה ממש קשה לי, כי אני רואה איפה הבדיה והמציאות נפגשים, וזה כמו אגרוף לבטן, כשהוא יושב שם לידי. הבחורות שנכוו ונפצעו על ידי השחקן הראשי בסדרה השכילו להבין שהן לעולם לא יוכלו לקבל ממנו את מה שהן רוצות. שכמה שזה מרגיש אמיתי, זה לא, זוהי רק אשליה, איזשהו מיראז’ קסמים שגורם לנו לראות רק את מה שאנחנו רוצות לראות ולהתעלם לחלוטין מכל מה שלא תואם את הגרסא שלנו. אני גם רוצה להיות כמוהן, כמו הנשים הפצועות, כי הן כבר הבינו שאין בזה הגיון. שכל מה שאנחנו מרגישות הוא אמיתי לגמרי, ויכול להיות שגם עבורו זה אמיתי בדיוק כמו שזה עבורך, אבל זה לעולם לא יהפוך לאהבה. יש שם משהו חסום ואת לעולם לא תצליחי לעבור את החסימה הזו. נורא קשה לקבל מצב שאין בו הגיון. כבני אנוש אנחנו תמיד מחפשים רציונליזציה, תמיד מחפשים את ההיגיון שבדברים, בכדי שעולמנו יהיה בעל משמעות, לכן כל כך קשה לקבל שמשהו הוא נטול הגיון לחלוטין. אני אוהבת אותו, אנחנו מתאימים, יש בנינו אינטימיות, משיכה מטורפת, כימיה ועולם תוכן משותף, אך כל זה עדיין לא יהיה יניב תוצאה, במשוואה הזו, של מערכת יחסים.

לפעמים כדי להמשיך הלאה, צריך לשחרר וכדי לשחרר צריך לקבל שהדברים הם כפי שהם ולפעמים אין בהם הגיון. אני אוהבת אותו והוא יכול היה לאהוב אותי, אך הוא לא. אין בזה הגיון. זה פשוט ככה.