tzeela - הבלוג של צאלה

המסע אל החופש

קרני השמש צרבו את עורי הדמעות זלגו מעצמן והתמזגו יחדיו עם אגלי הזיעה ששטפו את גופי,טעמתי את טעמן של הדמעות המלוחות כל כך ,החום שבחוץ עם החום שבלב,רעש גלי הים עם הרעש בתוך ליבי ,הרוח הנעימה שאט אט יבשה את דמעותיי ואט אט את הדם שניגר מליבי. הרגשתי איך גופי נוקשה,ממאן לקום ולחוש את מי […]

צאלה

21/06/2014


מול הים
קרני השמש צרבו את עורי הדמעות זלגו מעצמן והתמזגו יחדיו עם אגלי הזיעה ששטפו את גופי,טעמתי את טעמן של הדמעות המלוחות כל כך ,החום שבחוץ עם החום שבלב,רעש גלי הים עם הרעש בתוך ליבי ,הרוח הנעימה שאט אט יבשה את דמעותיי ואט אט את הדם שניגר מליבי.

הרגשתי איך גופי נוקשה,ממאן לקום ולחוש את מי הים,ממאן לקום ולהרגיש את הרוח,אוזניי אינן כרויות לקולות שמסביבי,חשתי כמו במערבולת ללא אפשרות לנשום,שפתיי חתומות,גרוני נחנק…אני מחפשת משהו להיאחז בו,משהו להחזיק ולא לעזוב,משהו שיהיה העוגן שלי,שאוכל להסדיר נשימה,שאוכל לראות,שאוכל לדבר,שאוכל לחוש ,שאוכל לרגע קט להרגיש שאני חיה ונושמת,שהאדמה אינה נשמטת מתחתיי.

מתי ייפסקו קולות הים בתוכי??

נשמתי מספר נשימות,להרגיע את הרגש שהציף את ליבי,להרגיע את המחשבות שרצו בראשי,להרגיע את הפחדים שפילחו כל איבר בגופי.

הסדרתי נשימה…

הגוף נענה לבקשתי,קמתי בתחושת כבדות והקלה יחדיו ,חשתי את החום של החול צורב את כפות רגליי ,אך יחד עם זאת רגליי טבעו בעדינות מבלי להשאיר את חותמי בכל צעד בדרך  למי הים.
נגעתי בכפות רגליי במימי הים,אדוות הגלים כיסתה קלות את אצבעותיי,נראות ובלתי נראות,חיוך עלה על פניי.
עצמתי את עיניי ,תחושת שכרון חושים הציפה אותי,ריח הים,מגע הרוח בעורי,טעם מי הים,מראה כחול הים ללא סוף,קולות גלי הים וגופי…הוא המזח, הגלים אינם הודפים אותי הם מתפרצים וגועשים ומשתלבים עם זרימת המים לחוף .חשתי את החוזק שלי.
צללתי אט אט לשטוף כל איבר בגופי,לשטוף את אגלי הזיעה,את דמעותיי,את כאבי,את הדם שניגר מליבי,לשטוף את נשמתי.
טבלתי את גופי 7 פעמים וביקשתי משאלה בכל טבילה,אט אט חשתי הקלה,חשתי רוגע,חשתי חופשייה,חשתי,גיבורה,חשתי אמיצה,חשתי איך הפחדים שלי נמוגים ונעלמים.
אושר הציף את ליבי,האמונה שבתוכי שליוותה אותי עד לרגע בו קיבלתי את הגט לידיי,הזכרונות שנמחקו בן רגע,הגעגועים לתחושת אהבת אמת,האהבה הגדולה לפירות אהבתי,לאמא שבי,לאישה שבי,לילדה שבי,האהבה  שלי לעצמי.לעבר שלי,להווה שלי ולעתיד שלי.
חזרתי לחוף,נשכבתי שוב על בטני,נתתי לחום השמש לייבש את מי הים ששטפו את גופי,הכאב נשטף אל הים הרחק אל מקום לא ידוע,כך גם עתידי אינו ידוע ואני בדרך לשם,שלמה עם החלטתי,שלמה עם דרכי ושלמה עם עצמי.

זהו תחילתו של המסע שלי..

 

צאלה וייס(c)