אמא ירוקה - הבלוג של מיה מיטב-מגן

יומן קריאה / שם צופן וריטי – ספר השנה שלי

מסכמת שנה ספרותית במיוחד ובוחרת את הספר הכי הכי לשנת 2015.

מיה מיטב-מגן

28/12/2015


שם צופן וריטי / מאת אליזבת ווין

בהוצאת "עוץ". תרגמה מאנגלית: ענבל שגיב-נקדימון.

השם בשפת המקור: Code name verity.

 

הפירוש של וריטי הוא אמת. מהי האמת המסתתרת בין דפי הרומן המרתק הזה?

זוהי רק אחת השאלות המרחפות מעל בזמן הקריאה. הספר כתוב בצורה מותחת המפעילה אותנו, הקוראות*, מההתחלה ועד הסוף המר-מתוק. מותחן ריגול, מלה"ע השניה, נאצים, עינויים, גיבורות וגיבורים ומבצעי הצלה – נשמע כמו שילוב מנצח, ומספק את הסחורה באופן אמין שהצליח להפתיע אפילו קוראת מיומנת שכמותי.

סיפור המסגרת, מבלי לחשוף יותר מידי מידע (גם כי מדובר במותחן מז'אנר הריגול וגם כדי להימנע מספויילרים) – מסופר בזמן הווה ע"י סוכנת חשאית בשירות הוד מעלתה שנפלה בשבי הנאצים ומוחזקת כאסירה בצרפת הכבושה, וקיבלה הזדמנות להציל את עורה אם תשתף פעולה עם השטן. תוך כדי מסירת המידע המבוקש היא חושפת את סיפור ההיכרות והחברות שלה ושל חברתה הטובה ביותר - הטייסת אשר הובילה אותה אל המשימה הנוכחית - ומחשבת את קיצה לאחור.

אני מודה שבהתחלה התעניינתי יותר בסיפור המתרחש כביכול בהווה ומתאר מה עובר על הסוכנת בשבי, ופחות במבחר המטוסים שחברתה הטיסה בשמי בריטניה, ועל כך שילמתי מחיר בהמשך כשפספסתי מידע רלוונטי לעלילה... מכיוון שהספר מותח וקצב הקריאה שלי התגבר ככל שהתקדמתי, כשסיימתי אותו נאלצתי לדפדף אחורה לקטעים שלפתע נדמו כקריטיים לעלילה וחשתי שלא השקעתי בהם מספיק מחשבה.

הספר מוגדר לקריאה מגיל 14, ואני בהחלט יכולה לדמיין את עצמי קוראת ספר שכזה מתחת לשמיכה עם פנס וכוססת ציפורניים במתח.

התרגום של ענבל שגיב-נקדימון קולח ושומר על רוח התקופה, העריכה מוקפדת והתוצאה לא פחות ממרהיבה. הסיפור של שתי הנשים האמיצות, אשר נדמה כי הוא מבוסס על סיפור אמיתי, (אך באחרית דבר מציינת הסופרת באופן מפורש שלא) ליווה אותי עוד כמה ימים טובים.

ומילה עדכנית לסיום: זהו הספר הראשון אשר קראתי ב"קינדל" החדש שלי, ולמרות שאני חובבת נייר וספרים, היה ממש נחמד. השימוש נוח וידידותי למשתמשת, אפשר לדלג בין הפרקים ולפזר סימניות והערות, ובונוס: הדמעות לא מרטיבות את הנייר.

-

* בסדר, גם קוראים ממין זכר מוזמנים לקרוא.