הבלוג הסודי - הבלוג של אחת מאיתנו

בהסכמה

במשך כל האירוע המילה ''לא'' לא נשמעה אפילו פעם אחת. גם לא ''לא נעים לי'', ''תפסיקו'', ''די'', ''אני רוצה הביתה'' או ''כואב לי''. הרי זה היה משחק ילדים, אף אחד לא הפעיל כח, אף אחד לא הכריח אותי. הכל נעשה בהסכמה

אחת מאיתנו

28/12/2013


הייתי בכיתה א' ילדה בת שש וחצי. הולכת לבית ספר, עושה שיעורים, משחקת תופסת ומחבואים  מתנדנדת על נדנדה.

באחד הימים הם קראו לי לבוא לשחק איתם. שניים שהיו יותר גדולים ממני אבל עדיין קטינים. הכרתי אותם מצוין, ידעתי איפה הם גרים, מה אבא שלהם עושה, באיזה כיתה האחים שלהם. חברים מהשכונה.

הלכנו לבית של הגדול. שמעתי אותם מתלחששים.

הם ביקשו ממני להפשיל את התחתונים, אחר כך הם ביקשו ממני להתכופף קצת ואחר כך להסתובב.  ואחר כך הם ביקשו אותו דבר גם עם השני.

במשך כל האירוע המילה לא, לא נשמעה אפילו פעם אחת.

גם לא, לא נעים לי או תפסיקו או די, או אני רוצה הביתה או כואב לי.

במשך כל האירוע לא נשמעה שום הסתייגות.

ילדה בת שש וחצי עם תחתונים מופשלים מוצמדת לקיר, נחדרת על ידי שני ילדים  שהיא מכירה ממש מצוין מהשכונה, בבית שעוד מעט יגישו בו ארוחת ערב טעימה.

אחר כך הלכתי הביתה. אמרתי שאני לא רעבה, התקלחתי והלכתי לישון.

בשבועות שבאו אחר כך אמא שלי לא הצליחה להבין למה חזרתי להרטיב.

באותו זמן ממש היא המשיכה להפגש עם האמא של השני לקפה ועוגה.

בסוף שמינית אחד מהם התחתן עם חברה שלי מהכיתה.

לא היה יום אחד בחיי ששכחתי את מה שעשו לי.

שנים רבות הרגשתי אשמה ומלוכלכת ופגומה.

עוד הרבה שנים יעברו עד שאדע לקרוא בשם לדבר הזה שקרה לי.

שנאנסתי.

בלשון משפטית קוראים לזה בעילת קטינה בהסכמה.

הרי זה היה משחק ילדים, אף אחד לא הפעיל כח, אף אחד לא הכריח אותי.

הכל נעשה בהסכמה.

לגמרי בהסכמה.