nirn57 - הבלוג של חיים ניר

"הדרך אל האושר רצופה כוונות טובות..." 26/11/16 19:17

"טוב יהלום פגום מחלוק נחל מושלם" (קונפוציוס) "הטוב מאוד הוא האויב של הטוב" וולטר הסבל והאושר הם שני צדדים של אותו המטבע. האיזון בין שניהם הוא 'שביל-הזהב' של ה'בודהיזם' , אריסטו היווני(שהיווה את הבסיס לגישה הנוצרית), והרמב"ם שמהווה את הבסיס לגישה היהודית. 'דרך-האמצע' או  'דרך -הביניים' היוותה במשך אלפיים שנה את הבסיס לתפיסה המוסרית האנושית. […]

חיים ניר

26/11/2016


"טוב יהלום פגום מחלוק נחל מושלם" (קונפוציוס)

"הטוב מאוד הוא האויב של הטוב" וולטר

הסבל והאושר הם שני צדדים של אותו המטבע.

האיזון בין שניהם הוא 'שביל-הזהב' של ה'בודהיזם' , אריסטו היווני(שהיווה את הבסיס לגישה הנוצרית), והרמב"ם שמהווה את הבסיס לגישה היהודית.

'דרך-האמצע' או  'דרך -הביניים' היוותה במשך אלפיים שנה את הבסיס לתפיסה המוסרית האנושית.

הגישה הייתה לשמור על ה'מידה', כלומר כל דבר במידה הנכונה.

העדפת המידתיות על פני הקיצוניות.

אין לשאוף ל'טוב-מדי', כי זה הופך ל'פחות טוב'...

אין לשאוף לשלמות כי "השואף לשלמות- בסוף עלול למות..."

במאה ה-20 טוען זיגמונד פרויד ש"הכוונה שהאדם יהיה מאושר לא נכללה בתוכנית הבריאה."

הופתעתי למצוא ציטטה אחרת של פרויד, הטוען כי "המטרה של השגת אושר היא בלתי אפשרית, אך איננו יכולים לוותר על הרצון להתקרב אליה."

אפילו פרויד הודה ש"אי-אפשר לוותר על הרצון להתקרב אל האושר..."

מדוע אנשים מוותרים על הרצון הטבעי הזה?

עד להטבעת המושג  'פסיכולוגיה חיובית' בשנת 1998 ע"י הפסיכולוג היהודי-אמריקאי פרופסור מרטין סליגמן, (המושג הוטבע לראשונה ע"י אברהם מאסלו בספרו משנת 1954 'מוטיבציה ואישיות'), שלטה בכיפה הגישה שיש לרפא את 'האדם החולה'. רופא-הנפש(הפסיכולוג) מרפא את ה'חולה'.

בגישה 'החיובית', האדם אינו מוגדר עוד כחולה, אלא מתייחסים לחזקות שלו:

האדם לומד למצוא את העיסוקים והתחביבים שהוא אוהב, ולמצוא את אופקי הביטוי האישיים שלו, במקום לחפש ב"מה אני לא בסדר..."

אנשים נוטים לחשוש "לרדוף אחר האושר", כי מה שאנחנו רודפים אחריו, בורח מאתנו...

הלכה למעשה, מדובר בשינוי גישה.

ברגע שאנחנו לומדים שאנחנו יכולים 'לבקש' בקשות מ'העולם', כלומר אנחנו אחראים לתחושותינו, הרי 'מותר' לנו לחוש בסדר, ואף יותר מכך: מצוין, נפלא, נהדר ועוד.

ה'אישור' לחוש טוב אינו מובן מאליו. ישנם 'איסורים' רבים לחוש טוב:

כשאנחנו חשים טוב, אנו עלולים לעורר קנאה באחרים: האחרים 'ידאגו' שנרגיש פחות טוב, אם על-ידי הערות עוקצניות, ואם על ידי העכרת מצב-הרוח על ידי סתם מצב-רוח רע.

היכולת 'לחוש-טוב' הינה יכולת נרכשת או מולדת?

אני סברתי שאני רכשתי אותה במהלך השנים. אנשים אומרים לי שהם תמיד זוכרים אותי מחייך ושמח.

ובכל זאת אני יכול להעיד על עצמי: רק  בשנים האחרונות למדתי לחוש טוב. למדתי לתרגל 'תחושות טובות', על ידי התבוננות ב'מציאות' בעיניים 'חיוביות'.

אני משתדל להימנע מרכילות, לעשות את המיטב באותו רגע, לשמח אנשים אחרים ככל יכולתי , ובעיקר, להבין שהכול חולף ורגעי.

ולסיכום: זו לא בושה לחוש טוב. עלינו להגיע להכרה זו על ידי 'כוח המודעות העצמית', וגם אם נקלענו למצב-רוח 'שלילי', להאמין בכוחנו לשנותו ל'חיובי', מה שנקרא 'התמרה': ועל-כך במאמר הבא...תודה רבה ובהצלחה!!