יעל בפינה - הבלוג של יעל ברזילי

I spy a girl, I spy a woman

תערוכה של חדרי מתבגרות

יעל ברזילי

07/12/2013


חדר של נערה מתבגרת הוא קו תפר: נקודת מעבר בין ילדות להתבגרות, בין דובי ורוד מגיל שלוש לאוסף לאקים, בין הצורך בהכוונה לעצמאות, בין שיתוף פעולה למרד.
הבקשה לצלם את חדרי המתבגרות כפרויקט משותף אמהות-מתבגרות נתקלה בחומה של פחדים מובנים: הפרויקט הובן כ"לצלם את הבלאגן בחדר של המתבגרת", כי מסתבר שבלגאן-בחדר-של-מתבגרת זו אקסיומה. החשש נובע מכך שיש לנו שפע חיכוכים עם המתבגרות, והכאוס בחדר שלהם אינו בראש סולם החשיבות גם אם בבוקר יש היסטריה של שעתיים למצוא חולצת בית-ספר נקיה.
מאידך, חלק מאיתנו היו מופתעות מהדינמיקה-הפסאודו-אדישה שנוצרה או מהרצון של הצאצאית לחשוף טפח אישיות ולהראות את החלל האישי שלה.
הגדרתי את הפרויקט כ"תערוכה" כדי להמלט מהדידיקטיות. גם אם המציגות אינן "צלמות", קיבלתי תמונות של מיצבים אותנטיים.

הרי התערוכה לפניכן.

חפשו ילדות, חפשו נשיות, חפשו עצמאות, חפשו את החדר המוכר לכם:

החדר של אילאיל

החדר של אילעילחדר הנעורים של אילאיל. חדר המרד שלה נצבע בסגול כהה ובוורוד פוקסיה עז, שילוב שהעיד על יצירתיות רבה בעיניי ועל טעם דעתני ומיוחד. אהבתי. מזרן הונח על הרצפה וכונניות עמוסות ספרים לעייפה עיטרו כל ס"מ פנוי. הרבה שעות היא בילתה כאן, בדרך כלל כשהחדר מלא ערימות ערימות שונות, לפעמים כאלה שלא איפשרו לדלת להפתח. היום ממרחק הזמן, לא נראה לי שזה היה נורא כל כך... כנראה שאני מסתמכת על צילומים שצילמתי בימים היותר מסודרים...
(אילאיל שגדלה בנתיים, ואמא שלה, רבקה - נפגשות במסדרונות הוירטואלים של סלונה בסלונה).

החדר של נועה

מה את אומרת? אני שואלת את המתבגרת, שנשתתף בתערוכה הסלונאית הראשונה של חדרי מתבגרות?
היא מרימה את ראשה מהסמארטפון, ומאשרת.
אבל אני אצלם.
צלמי.
בידיים אמונות, באצבעות שנולדו למקשי האינסטגראם היא מביימת, מזיזה, מיישרת, מלכסנת, לוכדת במבטה ובעדשה, וקליק, צליל תריס המצלמה נשמע.
לראשונה, מאז פורסם הפוסט שלי על חדרה, אני מסתכלת עליו אחרת.
הבאלגאן כבר לא מעצבן אותי. הוא נעים לי ומתאים לה. הוא שלה.
היא יצרה אותו. בתוך הכאוס המבולגן ומלא החיים הזה היא חיה.
זה ה'חדר משלה'. המקום האינטימי שלה. ממלכה מבולגנת, נושמת, מתכווצת ומתרחבת.
הדברים גולשים כאן ממקום למקום, נעים ונדים.
השולחן משמש כעוד מדף, הכסא- כמתלה לבגדים, האורגן ככוננית ספרים.
אחורי קלעים קסום ונפלא של הצגה גדולה שנקראת – נועה, בתי המתבגרת.

(נועה מצלמת,  יעל כותבת).

המתבגרת של שרית


שמתי נפשי בכפי והעזתי לשאול את הנערה אם היא רוצה שנשתתף בפרוייקט.
להפתעתי הגיע התשובה- כן. אני צריכה לסדר קודם את החדר.
אמא בתגובה-חזון אחרית הימים!

הנערה: אני אוהבת חורף והחלק של רן זה הכי חשוב.
אמא: למה?
הנערה: כי זה רן!!!
בשלב זה היא פרשה חזרה לחדרה תוך מלמול 'צילמתי כדי לעזור לך, אני לא מתכוונת יותר לדבר ולהתפלסף'.

אמא: החדר שלה הוא מבצרה ואני מאושרת מזה שבגיל 16 היא עדיין אוהבת את המטריות הסגולות התמימות, שדלת החדר שלה פתוחה לרווחה רוב הזמן ולגבי רן- יש לה טעם טוב לבת שלי.

התמונות באדיבות המתבגרת של שרית.

המתבגרת של "זאתי מהפרברים"

"אם כל כך מפריע לך הבלגן, את יכולה לסדר בעצמך" אומרת המתבגרת. זאתי לא מתווכחת.

המתבגרת של תמר

תמר: בתמונה החדר של נ. (14.5), כבר לא מסדרת אחריה, רק פעם בשבוע כשמנקה את החדר, לא נלחמת בבלאגן כי גם אני כזו (עד היום)..היא חיה עם זה בשלום וגם אני.

המתבגרת של ענת

ללא מילים אצל ענת מהבלוג "די לחינוך"

המתבגרת שלי

המתבגרת: סידרתי את החדר, אבל השארתי קצת פרסונליטי.  את יכולה להכנס ולצלם.