מאי בלוג - הבלוג של אורית בראון אגמי

מר בנשמה

רצח ג'וליאנו מר טלטל אותי. הוא לא פתר לי את הביקורת שיש לי נגד מפגעים פלשתינאים באזרחים ישראלים. פרידה מאיש עם עיניים בוערות

אורית בראון אגמי

09/04/2011


מאז שפילחו את גופו חמישה כדורים והכריעו את האיש היפה הזה ג'וליאנו מר - אני לא שקטה. בדיונים הרבים אצלי בקיר בפייסבוק אומרים לי חלק מהגולשים: "מה פתאום את מתעוררת" ו"איפה היית בפיגועים" "איפה היית כששחטו בדם קר מתנחלים, תינוקות במיטות?". היו גם התבטאויות אחרות אוהדות כמו גולש שהקדיש לג'וליאנו מר שיר.

ג'וליאנו מר ח'מיס

ג'וליאנו מר ח'מיס

כאבתי כל פיגוע שהמדינה המדממת שלנו ידעה, דמעתי. אין הצדקה לרצח אזרחים. אין הצדקה של אף פלשתינאי ולו הסובל ביותר ממחנה פליטים, עני מרוד ואפילו רעב - לשחוט ילדים או לחסל אישה בהריון שעומדת לתומה בתחנת אוטובוס. היהודים במלחמה העולם השנייה, ביניהם אבא שלי, שהיה לוחם חופש עם נשק ביערות ולחם בנאצים - לרגע  לא חשבו להטמין מטען חבלה בתחנת אוטובוס או לחדור לבית גרמני ולשחוט בסכין תינוקת בעריסה, הם לא הרגו אזרחים גרמנים או פולנים. הפרטיזנים היהודים היו מכוונים נגד לובשי המדים הגרמנים. מצב היהודים היה חמור בהרבה מזה של הפלשתינאים, אותנו היהודים חיסלו בצורה שיטתית בגאזים. רוב הפרטיזנים שלחמו בנאצים היו ניצולים, ביניהם אבי שמשפחתו חוסלה בגאזים. הם לחמו במעט הנשק שהיה להם ישירות בצבא הגרמני, לא באזרחים, זאת למרות שהאזרחים העלימו עין מההשמדה מתחת לחלון ביתם. העולם אז ידע ושתק, לא הגיעו ספינות מטורקיה עם מחאה נגד הרצח השיטתי של יהודים..רצח מתוכנן וקפדני. אין מקום להשוואה בין הנסיון להשמיד את יהדות אירופה לבין הסכסוך הפלשתינאי-יהודי ובכל זאת השוויתי, זאת רק על מנת להדגיש את ההבדל העצום בין המאבק שמנהלים יהודים במשך דורות על החופש שלהם לבין זה שמנהלים הפלשתינאים.

יש לי ביקורת חריפה כלפי הפלשתינאים, כלפי ההתנהלות שלהם גם ברגעי מצוקתם ובעיקר כלפי המנהיגות הצינית של הפלשתינאים שגזלו מהם את הכספים הרבים שהגיעו מאירופה, כספים שמטרתם היתה שיקום מחנות הפליטים ועברו בסתר לחשבונות פרטיים של ערפאת וסוהה. בציניות וברשע שימרה המנהיגות הפלשתינאית את העוני והסבל ובכך גם את השנאה כלפיי ישראל. אינני מתווכחת עם מצוקתם של פלשתינאים במחנות הפליטים ובעזה ואינני שוללת מהם זכות הגדרה עצמית ומדינה משלהם, יש לי ויכוח לגבי הכלים בהם בחרו הפלשתינאים למאבק.

בכל מקרה, הרצח של ג'וליאנו מר טילטל אותי טלטלה עזה. את החרציות הצהובות שהיו לי בעיניים בימים האחרונים, החליף הדם האדום של ג'וליאנו ששמו המקורי היה ג'ול (על שם ז'אן פרדריק ז'וליו-קירי ).דם שניגר על המדרכה בג'נין ,שם פעל למען ילדים ונוער. מחנה פליטים בו ניסה ללמד את הדור הצעיר אומנות מה היא, תיאטרון וקולנוע. ג'ול לימד אותם לחשוב, לחשוב מחשבות על חופש. הוא לימד אותם ליצור וביצירה יש חופש ואין אלימות.

העיניים הבוערות של ג'וליאנו מר מלוות אותי בימים האחרונים. נעלמו פרחי האביב שהיו לי בראש. הוא נרצח על רעיון החופש. כפי שראש הממשלה שלנו יצחק רבין נרצח על רעיון של השלום. כפי שנרצחו רבים אחרים על מזבח רעיונות נשגבים. את רבין הכריעו שלושה כדורים, בג'ול ירו חמישה. רצח קשה, מתוכנן וחד משמעי. לא היה ספק בליבו של הרוצח שהוא רוצה לקטול את ג'וליאנו מר ואת הפעילות שלו, הרוצח ניסה לחסל את רעיון החופש שהביא ג'ולינאו לנוער בג'נין. את החשיבה העצמאית שהוא סימל וניסה להעביר הלאה. רק הכדורים היו יכולים לעצור את האיש הנחוש הזה. איש שיש שאמרו שהוא משוגע. איך אמרו בשנות השמונים "קצת טרלללה. חסר לו בורג."..כך מתייחסים לאדם שחי מורכבות. שהעז לחיות בשני עולמות. שעשה משהו. לא רק קיטר עם ערימה של גרעינים מול הטלוויזיה, לא הלך להפגנות שמאל מיופיופות בככר רבין, אלא  חצה פיזית את הגבול ועשה.

ג'וליאנו מר ח'מיס

הייתי בערב לזכרו בתיאטרון הערבי -עברי ביפו. ציפיתי שיהיו שם יותר קולגות, יותר שחקנים יהודים וערבים. לא זיהיתי אף אחד. ראיתי שם את יענקלה אגמון ואת יגאל סרנה. זהו. כל השאר - אזרחים יהודים וערבים. אנשים לא מתמודדים עם מורכבות. הם מעדיפים להדיר רגליהם מהמורכבות. הוא היה איש מורכב, שהכיל בתוכו וגם בגנים שלו את הסכסוך היהודי ערבי. בן לאם יהודייה ואב ערבי. בערב הקרינו סרט באורך מלא שצילם והפיק ג'וליאנו מר בשם הילדים של ארנה. הסרט היה אמור להיות במקור על אמא שלו בסופו של דבר הפך לסרט על הצעירים בג'נין. הסרט מלווה כמה מהם מאז היו ילדים בתיאטרון של ארנה מר, אמא של ג'ול, ועד לבגרותם בה כמעט כולם מתו, חלק מכדורי הצבא הישראלי ושניים כמחבלים מתאבדים, ג'הידים, בפיגוע שביצעו בחדרה. הסרט מספק הכרות עמוקה עם המצוקה של הצעירים הללו, את הרצון שלהם לכבוד ולחיים חופשיים. את המאבק שלהם בצבא שלנו. העוני, הקלוסטורופוביה של מחנה פליטים, הילדות בתוך הריסות. עם זאת הסרט לא פתר לי את הביקורת על הרצח של אזרחים שלנו.

יהי זכרו ברוך. לוחם חופש עם עיניים בוערות.

מתוך הסרט: ג'ול עם אחד מתלמידו שלימים הפך שאהיד שנורה בחדרה

מתוך הסרט: ג'ול עם אחד מתלמידו שלימים הפך שאהיד שנורה בחדרה

מתוך ספר המנחמים

מתוך ספר המנחמים

הכניסה לתיאטרון היהודי-עברי ביפו

הכניסה לתיאטרון הערבי-עברי ביפו