מכל האהבות - הבלוג של יעלי כרמי

ארבע כוסות, הרבה נשים- ההגדה שלי

לעצמאיות, לאמהות, ליולדות, למשוררות. זו ההגדה שלי השנה. כולן אני, בכולן אני בוחרת ושולחת ברכה לחירות, להתפתחות, לעצמאות ולהגשמת חלומות

יעלי כרמי

17/04/2016


כוס ראשונה- לכל הנשים העצמאיות שיצאו לחירות פרטית ועסקית.

לפני כשנה יצאתי לחירות הפרטית שלי והפכתי משכירה לעצמאית.

פתאום אין משכורת בטוחה בסוף החודש, אין הפרשה לפנסיה, אין תווי שי לחג, ואין צבירת ימי חופשה.

הגשמתי חלום ופתחתי את סדנת הכתיבה שלי ליצירה ולכתיבת בלוג 'בלוג משלך'.

פגשתי נשים נהדרות בסדנאות שלי, וביחד הגשמנו חלום עשוי ממילים, מכתיבה, מאג'נדה ואקטואליה,  מזיכרונות, מטעמים וריחות.

נסעתי בכל הארץ מראש פינה בצפון ועד ערד בדרום עם לפטופ, מחברות והרבה שמלות חדשות.

העברתי סדנאות מרגשות ואינטימיות בחדרים קטנים עם 4 נשים, והרציתי בפני קהלים גדולים של מאות אנשים, ברגליים רועדות ועם הרבה אומץ, כי כשהחלום שלך מוביל אותך מסתבר שאין דבר שאת לא יכולה לעשות.

שעות רבות אני לבדי בבית, מול המחשב. לא תמיד זה קל והאויב הגדול ביותר הוא המקרר.

נעלי ההתעמלות  מזכירות לי שצריך לקום מהכיסא ולצאת להליכה, מפגשי הנטוורקינג מלמדים אותי על מקצועות שלא ידעתי שקיימים ופותחים בפניי שערים ושיתופי פעולה מבורכים.

בפעם הראשונה שקיבלתי תשלום על אחת הסדנאות שלי, באתי הביתה, ופרשתי את השטרות והצ'קים על השולחן כמו שמאווררים מתנות על המיטה אחרי מסע שופינג כיפי במיוחד.

אני עצמאית.

יצאתי לחירות שבחרתי בה, חלמתי עליה, זו שאני מגשימה יום יום, וכשהחששות מנקרים, אני מזכירה לעצמי שהשפע יגיע. הוא כבר כאן.

אני מרימה כוס ראשונה לכל הנשים העצמאיות.

שנאבקות על זכויותיהן, שעובדות בשיווק כל היום, שעוסקות במה שבחרו מתוך אהבה ואמונה בעצמן, בכל קבוצות הנטוורקינג, לכל שיתופי הפעולה, הלוואי שתמיד תהיה לנו פרנסה ושפע ושלא נדע מחסור.

כוס שניה – לאמהות היוצאות מדעתן.

לאחיותיי הנשים שקמות בבוקר ומכינות כריכים, וגם לאלה שעמדו והכינו ערב קודם. כן, ערב קודם, כשכל הגבינות והירקות היו על השולחן. זה מה שיש, ילדים. לא מתאים  לכם? תקומו ותכינו בעצמכם.

לאחיותיי הכובסות, שהזמן ביום מחולק לפי כביסה לבנה, כביסה כהה, כביסה צבעונית וסוג שאין לו שם כי החולצה לבנה אבל השרוולים כהים ולאיזו תוכנית במכונה חולצה כזו מתאימה, לעזאזל?

לנשים שמייחלות לראות פעם אחת בלבד, לפני שיקומו עלינו לכלותינו, את סל הכביסה ריק. לרגע, לשנייה, הופ- הנה נזרקו אליו זוג גרביים לא תואמות.

לאימהות למתבגרים ומתבגרות זועמים, מלאי ההורמונים ששיבשו לכם את המוח ואין לנו מושג לאן נעלמו ילדינו המתוקים.

לכו לחדרים המבולגנים שלכם ותישארו שם עד שתהיו בני 18. בין כה וכה אתם יוצאים לגיחות כשאתם צריכים אוכל או כסף, כשתהיו בני אדם, תחזרו לסלון.

תחזיקו מעמד, בנות. זה מסתיים בסוף, ואז הם מתגייסים ואנחנו מתים שהם יחזרו הביתה.

בתמונה: המתבגרת באביב.

נועה באביב

כוס שלישית- ליולדות הטריות, מכל העדות והדתות.

שלום אחותי ומזל טוב לך.

אולי זה ילדך הראשון, אולי השני. אולי ילדתך השלישית.

אולי תינוקך ישן עלייך עכשיו וריח ראשו הוא הריח המתוק ביותר בעולם.

אני מאחלת לך שתגדלי אותו באהבה. ועוד אני מאחלת לנשים סביבך, מכל הדתות והעדות, שיגדלו גם הן את ילדיהן שנולדו זה עתה, באהבה, בחסד, בכיבוד הזולת, בהתחשבות באחר, בדיבור חף מגזענות ובאמונה בחיים יחד.

גם למשה, כן, זה ההוא שהוביל אותנו במדבר 40 שנה, ושבגללו אנחנו קוראים את ההגדה ועל הים נתן עשרים מכות ובמצריים ארבעים מכות,  היתה אישה כושית, שהחליטה לספוג את כל השיגעונות שלו עם המקלות, עם האבנים, עם הלהוציא מים מהסלע ועל זה היא בטח בירכה כי אחרת הייתה צריכה ללכת לשאוב מים מהבאר באמצע החום במדבר.

אולי בנה של האישה שהגיעה מהכפר הסמוך, שנולד ממש עכשיו, והגיעה לבית החולים עם צירים כמו שלך, הולכת ונתמכת בקיר, נעצרת מדי כמה צעדים ושואפת אוויר, אולי הוא, המתוק הזה, בעוד עשרים, שלושים, ארבעים שנה, יישב ליד שולחן עם בתך, ויחד יחתמו על הסכם שלום?

אתן דוברות עכשיו את אותה שפה.

שפת הכאב וההתכווצויות.
שפת החלב והדבש.
שפת המלמולים הרכים.
שפת המתיקות.

ובינתיים, עד שיגדלו ויוסיפו להורים נחת, בקשי מבעלך להציע לבעלה משהו לשתות. הנה, הם כבר מדברים על כדורגל, ואתן, התחבקו, ויאללה חפלה.

כוס רביעית - למשוררות, לסופרות ולעוסקות במילים.

'והגדת לבנך ביום ההוא', אומרת ההגדה, ואת, אמרי לבתך.

והגדת לבתך, על עצמאות, על חירות, על אהבה ומשפחה, על עצמה, על מקומה, על קולה ועל לבה הטוב.

חג שמח ומלא בטוב.

והגדת לבתך / מיה טבת דיין

אֵינֵךְ צְרִיכָה לָדַעַת כְּלוּם בְּשׁוּם שָׁלָב
לֹא מָה תִּהְיִי כְּשֶׁתִּהְיִי גְּדוֹלָה
לֹא מָה תִּהְיִי עַכְשָׁיו,
לֹא אִם הוּא הַגֶּבֶר הַנָּכוֹן,
לֹא אִם הוּא יֹאהַב אוֹ לֹא יֹאהַב.
אֵינֵךְ צְרִיכָה לָדַעַת מָה לִלְבּוֹשׁ
לֹא מָה לוֹמַר,
הַאִם הַיּוֹם מֵכִין נָכוֹן אֶת הַמָּחָר.
וְאַל תִּתְבַּלְבְּלִי מִכָּל מִי
שֶׁנִּרְאֵית לָךְ בְּטוּחָה,
יוֹדַעַת, מְתוּכְנֶנֶת אוֹ יוֹתֵר שְׂמֵחָה.
אַתְּ נֵצֶר לְשׁוֹשֶׁלֶת שֶׁל נָשִׁים שֶׁלֹּא יָדְעוּ,
אֲבָל הִרְגִּישׁוּ בְּלִיבָּן גַּם כְּשֶׁכּוּלָּם טָעוּ-
שׁוֹשֶׁלֶת שֶׁל נָשִׁים חֲסְרוֹת
אִירְגּוּן וְסֵדֶר וְתָוכְנִית,
כְּאֵלֶּה שֶׁבְּכָל חַנְיוֹן תָּמִיד
אִיבְּדוּ אֶת הַמְּכוֹנִית,
הֲיִי כְּמוֹהֶן, אַל תְּפַחֲדִי לִכְעוֹס אוֹ לְאַבֵּד,
וִּתְנִי לַלֵּב שֶׁלָּךְ לוֹמַר
מָתַי הוּא בֶּאֱמֶת רוֹקֵד,
הֲיִי לְבַד, הֲיִי בְּיַחַד,
תָּמִיד אַתְּ עִם עַצְמֵךְ,
זִכְרִי שֶׁאֵין מָה לְהַפְסִיד:
קוֹלֵךְ הוּא מְקוֹמֵךְ,
תֵּלְדִי שִׁירִים אוֹ יְלָדִים ונודִי בְּעוֹלָם -
הָאוֹהֲבִים אוֹתָךְ לֹא יִמְשְׁכוּ אַף פַּעַם אֶת
אַהֲבָתָם.
בִּתִי,
אֵינֵךְ צְרִיכָה לָדַעַת כְּלוּם בְּשׁוּם שָׁלָב
כּוֹחֵךְ טָמוּן בָּאַהֲבָה
וְיֵשׁ לָךְ לֵב זָהָב.

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

לכבוד האביב, אני מזמינה אתכן למפגש כתיבה בביתי בקיבוץ הזורע. 
סביב שולחן עץ גדול נתקבץ 10 נשים, ונכתוב. 
וגם נדבר על כתיבה אישית ועסקית איך ואיפה כדאי לפרסם אותה: בפייסבוק? בבלוג? כהתחלה לספר? אולי במכתב שכבר הרבה זמן רציתן לכתוב למישהו קרוב או רחוק?
איך הכתיבה האישית מקדמת את העסק שלנו? 
לנרשמות יישלח נושא כתיבה מראש, כי אני מאמינה גדולה בדברים כמו משפט פתיחה ונושאים ממקדים, אלה הדברים שמציתים את הדמיון ומניעים את היד הכותבת. 
תהיה גם עוגת תפוחי העץ שלי, ועוד תופינים. 
מתי? יום א' - 23.4.17 בין השעות 10:00 - 12:00
עלות: 70 ש"ח. 
אפשר להתקשר ולאשר הגעה - 0523716176
ואפשר לשלוח מייל:
[email protected]
בואו בשמחה עם המילים שלכן. 
מחכה לכן.