הדרך הקשה למופע לזכרו של מאיר אריאל

שירז אריאל, בתו של מאיר אריאל המנוח, לא חשבה שיהיה כל כך קשה לגייס את קהל האוהדים למופע לזכרו של אביה. עכשיו, רגע לפני הדדליין, היא נאחזת בכל שיתוף של חברים בפייסבוק בתקווה שיתקיים המופע החברתי הראשון בישראל

שירז אריאל

30/04/2013


לא חשבתי על זה בתחילת הדרך, לפני כחודש כשפתחתי את הקמפיין לגיוס המימון למופע ה-14 לזכרו של מאיר אריאל עליו השלום, אבא שלי. אז עוד פעמה בי רוח אופטימית שעד עכשיו איני מצליחה להבין מהיכן היא, מהיכן האומץ לצאת לאחד המסעות היותר מלחיצים שהבאתי על עצמי, ממש בתום לב, בחיי.

עדכון למצטרפים עכשיו - משפחת אריאל החליטה השנה לוותר על ספונסר כמו כל שנה ולנסות לראשונה לגייס את כל הסכום הדרוש מהקהל עצמו ובכך להוזיל עלויות ואת מחיר הכניסה. אולי חלק מהתמימות נבע מכך שבניתי על העובדה שיש לי עמוד רשמי (אותו אני מנהלת כבר שלוש שנים ויחסינו ראו עליות וירידות, חפשו את Meir Ariel) עם מעל 53,000 אוהדים. חשבתי בתום שסביר שבתוכם יהיו מספיק אוהבים שממש יקפצו על המציאה. אז חשבתי.

המציאות הכתה בי בלי לרחם והעמוד החמוד שלי מגיב אבל בעצלתיים, אם להתנסח בעדינות. לקחתי זאת בחשבון מהיכרותי את רוח הקהל שם, הם רוצים שירים נטו, בלי בלבולי מוח וכל פרסום אחר. סבבה, רוב השנה אני אתכם, אבל יש פה קטע שבו באמת חשוב לי שתהיו איתי וחשבתי שתשמחו שאנחנו מוזילים פה עלויות, ובעיקר חשבתי שהחזרה למשמרות תרגש אתכם כמו שאותי. הרי משמרות זה הבית שלנו, משם הכל התחיל, על הדשא הזה שיחקנו. דשא שסבי עליו השלום סשה, אבא של אבא, היה זה ששתל אותו. לכן הדשא הזה זה המקום הטבעי. אחרי זה גם התבשרנו שהקיבוץ הזה חוגג 80 השנה, אז חשבנו שזה ראוי ונכון שנחזור לשם, על אף כל הקשיים הלוגיסטיים.

ובכל זאת, איכשהו עדיין מפעמת בי הרוח האופטימית הזו. לא המצב האופייני לי כי המציאותית שבי רואה שעל אף כל מה שנעשה, כולל דייטים עם כל ערוצי הטלוויזיה. המספרים מטפסים לאט ונכון לעכשיו אני ב-53% מימון, מעל 1,200 כניסות הוזמנו.

המציאותית שבי נוזפת בי בטענה שעדיין לא מספיק אנשים הבינו את העניין כאן, שיש להם רק עד ה-8 במאי להזמין כניסה מוזלת. מיד נטפל בזה, אני עונה לה, חייבים באמת להגיע לכל מי שאפשר, הרי יש כל כך הרבה קהל אוהב, היתכן שלא עשיתי מספיק? הדיאלוג הפנימי הזה משתולל גם ברגעים אלו כשלשיחה הקולנית מצטרפים גם ההיגיון שמנסה לאזן וגם הנועזת שלא מוותרת לאף אחד. שארו בנפשכם את הסערה. ההיגיון והמציאותית לא מבינים את הנועזת האופטימית וטוענים שאם לא יעשה כאן מעשה חריף ועוצמתי, לא נגיע ליעד. האופטימית שולחת את הנועזת להתחנף להיגיון שמחבק את המציאותית חזק, רק כדי להסביר שאין צורך להתקשר לפאניקה, הקהל מחכה לשמות האמנים ולכן אין מה לפחד, שמות האמנים מתפרסמים בתוך הקמפיין ולמה להלחץ. אבל המציאותית לא פריירית ודורשת מהנועזת פעולה מיידית.

ופתאום הבנתי לאיזה ריאליטי נכנסתי. הבנתי שאני בעצם במשחק חברתי, צריכה להגיע לקהל איכשהו, צריכה את הלייקים שלו ואת השיתופים שלו והאם לא על זה מבוסס כל הז'אנר שאני כל כך לא סובלת? אלוהים אדירים. ברגעים האלה אני לא מבינה למה עשיתי את זה, למה חשבתי שאצליח ללא פרסום וללא עיתונים להגיע לקהל מספיק גדול. אני נחרדת מהמחשבה שאין מספיק אוהבי מאיר אריאל? אבל ההיגיון שלי טוען שזה לא כזה נורא כי יש פה גם מבחן חברתי יפיפה. ושימי לב, הוא אומר, שממש במקביל, קורה עוד משהו מיוחד להפליא שגובר בקסמו על תחושות האימה של 'ואם לא נגיע ליעד'? מה שקורה אני עונה לו, זה שאני כבר יודעת איזה אמנים בטוח משתתפים, כמו למשל שלום חנוך ואהוד בנאי, שלא נדבר על מתי כספי ויהודה פוליקר שזו תהיה להם פעם ראשונה במופע הזה, לא יכולה לחכות, הסקרנות מטריפה אותי אבל איפה האוהדים?

אתם מתארים לכם את ההתרגשות שנבנית כאן ובאיזה וואקום אני נמצאת? מצד אחד קהל שמחכה לשמות אמנים ולא ממהר לרכוש כרטיס כניסה ומצד שני הדדליין מתקרב, מאוד מתקרב. מציאות של הפקה.

אז מה הדבר הנפלא שהחל? אהבת הקהל שכן הבין את מה שאני מנסה לעשות (בעיקר להוזיל עלויות ולהוזיל את מחיר הכניסה). מצב שמאוד חרה לי בשנים קודמות. והנה, קבוצה שהולכת וגדלה כן שמה את הלב ותומכת בפרוייקט על אף שאינה יודעת את כל רשימת האמנים מראש. הם כן סומכים עלינו שנביא את הטובים. כמה זה מעודד ונותן כוח להמשיך. אני מקבלת מסרים מאוד מחזקים מאנשים שממש רוצים שנצליח וחושבים שהדרך שבחרנו היא מצוינת. הם כן מבינים שזה חייב להצליח ואני רואה את השיתופים שלהם, רואה שהם איתי. חבר טוב אחד כינה אותי בחביבות "מובילת המחנה" שזה מושג שלקוח מהמהפכה החברתית. מיד כשקראתי את זה, הרגשתי שיש כאן בעצם שליחות שהיא מעבר, כי אם זה מצליח לנו אז רבים יוכלו להגשים כך את חלומם. דרך הקהל שלהם.

וכך נוצר מצב שאני מכנה אותו "המירוץ החברתי הראשון" מירוץ שיוביל לקיומו של המופע שאנחנו מכנים בחיוך "המופע החברתי הראשון בישראל". אני לגמרי חושבת שאבא היה אוהב את זה.

ואם לא תגיעו ליעד? שאלה שכבר נשאלת ברצינות מהולה בדאגה. זה יהיה כמובן עצוב מאוד ולכן אני פונה לגופים ואנשים שעשוי להיות להם עניין לרכוש את הכרטיסים שלא מכרנו ואז למכור אותם במחירים גבוהים יותר. הם הרי צריכים להרוויח משהו. התוצאה תהיה שאנחנו נצליח בקמפיין אבל המאחרים יאלצו לרכוש כרטיס במחיר גבוה יותר ולא יהיה לי איך לעזור. אבל אנחנו רצינו שזה יהיה נקי, אז אני ממש מעדיפה שלא תחכו, בואו נראה לציניקנים שזה כן אפשרי. וכן, חשבתי שאפשר להוסיף זמן אם נצטרך אך זה מנוגד לתקנון האתר ולכן לא ניתן לעשות זאת. מה שמוביל למסקנה שאין מנוס מלהמשיך להפיץ עוד פעם ועוד פעם.

אז מה צריך לעשות? טוב זה קל. נכנסים ללינק בהדסטארט, רואים את מדרגות התמיכה השונות. אחרי שתבינו שיש לכם שם אופציות שונות לבחירה לפי יכולת ורצון, לחצו על המדרגה שמתאימה לכם ויש לכם כניסה למופע + ביג לייק ממני. פשוט וקל אבל תקף רק עד ה-8 במאי.

תרשו לי בהזדמנות זו להתנצל בפני חבריי בפייסבוק שכבר חודש הם רואים שאין לי שום דבר אחר בראש, על חלקם נמאסתי לגמרי, מקובל. אבל אלו שכן אוהבים אותי - זה עוד רגע נגמר, תהיו חזקים.

האופטימית שבי איתנה בדעתה שזה כן אפשרי, הנועזת רוצה לדעת מה עוד צריך לעשות, ההיגיון שלי בוחן את המצב כל העת, והמציאותית? מנהלת את הקמפיין ומבקשת להזכיר שנשארו עוד מספר ימים לקנות כרטיסים. נתראה על הדשא ב-29 ליולי בקיבוץ משמרות.

______________________________________________________________________

להזמנת כרטיסי כניסה למופע - לחצו כאן.