מתרגמת רגשות למילים - הבלוג של מירב לשם גונן

לסופרוומן לא חייב להיות נעים

לפני שהתגרשתי, לא ממש זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שבחרתי מה אוכלים בערב שישי. כמובן שבחרתי מה כולם יאכלו, אבל התפשרתי על מה אני אוכל. הארוחה הייתה מורכבת מהמאכלים שהאנשים סביבי אהבו ורצו. אני גם לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שבחרתי את המוזיקה באוטו. אני, הרי יכולה להסתדר עם הכל, אני סופרוומן, אני אהנה […]

מירב לשם גונן

03/05/2018


לפני שהתגרשתי, לא ממש זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שבחרתי מה אוכלים בערב שישי. כמובן שבחרתי מה כולם יאכלו, אבל התפשרתי על מה אני אוכל. הארוחה הייתה מורכבת מהמאכלים שהאנשים סביבי אהבו ורצו. אני גם לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שבחרתי את המוזיקה באוטו. אני, הרי יכולה להסתדר עם הכל, אני סופרוומן, אני אהנה מהמוזיקה שלך ושלך ושלך, רק אל תריבו ורק שיהיה נעים.

לא זכרתי כבר מתי הייתה הפעם האחרונה שאני בחרתי מה עושים בשבת, שבחרתי משהו שאני רציתי, או איזה סרט שרואים - ובמקום זה הלכתי על משהו שכולם יאהבו - הרשימה ארוכה וקצת מביכה :)

כשהתגרשתי, נזרקתי לתוך עולם של אי וודאות. פתאום שבת בלי הילדים. לבד. מה אני שומעת? איזו סידרה אני רואה? מה לבשל לעצמי? פתאום יש ריק ושקט וואקום ואני לא צריכה לטפל ולענות לצרכים של אחרים ואני יכולה להקשיב לצרכים שלי, אבל... מה הצרכים שלי? איבדתי את היכולת לדעת מה אני צריכה.

Superhero business woman looking

 

ברור שזה לא רק הסיפור שלי. אני רק דוגמא. הרבה מאוד נשים נמצאות במצב הזה. רוצות שהכל יהיה נעים ושקט ובלי מריבות (חלילה) ושהדברים לא יפדעו באידיליה (לכאורה) שקיימת. ואולי זו לא אידיליה? אולי האידיליה היא, שנדע לכעוס, לבכות להתעצב ולהיות מה שיש לנו בדיוק באותו רגע - רק בצורה מאפשרת לסביבה? אולי שנדע לבקש את מה שאנחנו צריכות בצורה שגם הסביבה תדע להתייחס לזה? לפעמים, כדי שיהיה נעים, אנחנו מוכנות להתפשר ובדרך כלל זה להתפשר על עצמנו. אנחנו יכולות להתמודד עם זה. אנחנו נהיה בסדר. עד שאנחנו מגלות... שאנחנו לא כל כך בסדר, שמתסכל לנו בפנים ואנחנו רוצות יותר. וכמו כולם - אנחנו ראויות ליותר.

בפעם הבאה, כשאת עומדת לוותר על עצמך, כשאני עומדת לוותר על עצמי או כשהיא עומדת לוותר על עצמה - תעצרו אותנו! כי נעים זה ממש לא כיף, זה רק... נעים. ולבקש את מה שאנחנו צריכות זה אולי לא כיף (בהתחלה) אבל זה מהר מאוד הופך להיות לנעים. נעים כזה שמחזיק מעמד.

יאללה, שנבקש לעצמנו מה שאנחנו צריכות, שיהיה לנו גם נעים, גם כיף וגם אמיתי (סוף סוף)