violetefairy - הבלוג של להיוולד מחדש

מי הייתי לפני עולם השליטה?

אם לפני שנתיים או שלוש מישהו היה מספר לי שאהיה שפחה מאושרת וגאה סביר להניח שאחרי שהייתי מתאוששת מהצחוק העז הוא היה חוטף משהו על הראש או שלפחות הייתי מאחלת לו כל מיני ברכות לא נעימות. כי תמיד הייתי בשליטה, או כך חשבתי לפחות. יותר נכון לומר שתמיד רציתי להיות בשליטה, והצורך העז הזה הוביל […]

להיוולד מחדש

27/12/2015


אם לפני שנתיים או שלוש מישהו היה מספר לי שאהיה שפחה מאושרת וגאה סביר להניח שאחרי שהייתי מתאוששת מהצחוק העז הוא היה חוטף משהו על הראש או שלפחות הייתי מאחלת לו כל מיני ברכות לא נעימות. כי תמיד הייתי בשליטה, או כך חשבתי לפחות. יותר נכון לומר שתמיד רציתי להיות בשליטה, והצורך העז הזה הוביל אותי למקומות בהם הייתי ראש לשועלים במקום לבחור להיות זנב לאריות. כל כך הייתי צריכה להרגיש בשליטה שאם דברים לא היו מסתדרים כמו שתכננתי או רציתי בגלל סיבות שאינן תלויות בי אז הייתי עשויה לחטוף התקף חרדה. כל כך הייתי זקוקה להרגיש בשליטה שמיררתי לבתי הצעירה את החיים בדרישות אינסופיות. כל כך הייתי צריכה להרגיש בשליטה שהבעתי את עצמי בצורה בוטה מול המשפחה שלי.

כבר כשהייתי ילדה צעירה הוטלה עלי אחריות לדברים שאינם קשורים אלי בכלל, המבוגרים בסביבתי שכחו שאני רק ילדה קטנה, שכחו שליד ילדים קטנים צריך לסנן וצריך לשמור עליהם, וצריך לחבק ולאהוב אותם כמו שהם. גדלתי עם אב דומיננטי מאוד, בבית מאוד ביקורתי, ועברתי אי אילו תלאות בחיים עוד בטרם הייתי בת 14.

כל מה שחיפשתי כל חיי זה להרגיש בטוחה ורצויה ואהובה, כמו כולנו לדעתי. אבל לא קיבלתי את זה בבית לצערי. לא הכל היה רע, היה גם הרבה טוב, אבל איכשהוא הרע שהיה צרב אותי למשך שנים ארוכות. איכשהוא הרע שהיה דרס ורמס את הילדה הקטנה שבתוכי. איכשהוא הרע ניהל אותי במשך רוב חיי ולא היה לי מושג עד כמה זה מוביל אותי למקומות אפלים ולהחלטות שגויות.

במהות שלי אני אדם שמטפל ומחבק, אדם שצריך לרצות אחרים, אדם שייסע עד סוף העולם ימינה בהינתן האפשרות על מנת לעזור לחבר/ה במצוקה. אבל מצאתי את עצמי מרצה את כל העולם ומטפלת בכל העולם ושוכחת את עצמי. מסיחה את דעתי בעזרה לזולת ולו רק שלא אצטרך להתמודד עם עצמי. הרגשתי טוב עם עצמי כשעזרתי לאחרים אבל זה היה על חשבון הבריאות הנפשית שלי והבועה שחייתי בה הייתה שבירה כל כך.

ניסיתי שיטות טיפול רבות כדי לשחרר את השריטה ולנסות להתקדם מתוך המקום אליו נשאבתי- פסיכולוגים, טיפול באנרגיות, דיקור, אימון אישי. כל השיטות האלה קידמו אותי רק במעט ואני נשארתי תקועה. תקועה בתוך עצמי הלא מאושרת, תקועה בנישואין לגבר מקסים בדרכו שלו שלא נתן לי לנהל אותו וזה גרם לי להרגיש רע וגרם לי לתסכול רב. תקועה בתוך המה אעשה כשאהיה גדולה. תקועה בתפיסה השגויה שלי את העולם. תקועה. לא משחררת. לא משוחררת.  בשביל לרקוד במסיבה הייתי צריכה לשתות, והרבה. לא העזתי לשבת לבד במסעדה או בית קפה. הייתי חסרת ביטחון ולא האמנתי בעצמי בכלל. אבל כלפי חוץ שידרתי עסקים כרגיל, ובחרתי לי סביבה שהתאימה לי באותן שנים, סביבה שלא דחפה אותי מעלה, סביבה שאינה מפרה ומעודדת התפתחות, סביבה שכביכול קיבלה אותי ולא דרשה ממני דבר.

בתקופה בה התעוררתי לחיים, אחרי שנים של התנזרות כאילו מבחירה, הרגשתי שאני רק רוצה לפרוק כל עול, רק רוצה שיניחו לי בשקט על מנת שאמצא את הגבר שיגרום לי לגמור, הייתי בטוחה שברגע שאמצא את זה הכל יסתדר. אם רק אמצא את זה החיים שלי יהיו יותר טובים. שטויות במיץ. בעיקר פספסתי את העובדה הפשוטה שהגמירה הזו שחיפשתי כל כך תלויה רק בי, והשחרור נמצא בתוכי, אני רק צריכה ללמוד איך ולבחור לעשות את זה.

רק לבחור. כמה פשוט וכמה מורכב. לבחור.