לא סוגרת ת'פה - הבלוג של יעל מוריס

האביר השחור

מסעדה רוסית שהיא אירוע שלם, גם אוכל רוסי משובח, גם וודקה, גם שירים גם ריקודים, וכל זה מתפרס על לא פחות מארבע שעות.

יעל מוריס

21/08/2010


יש לי את הקטע הזה, שאני מרגישה שאני חייבת לנסות אוכל של תרבויות אחרות, ועד כמה שאפשר במסעדות בהן בני תרבויות אלו מבלים בעצמם. על מסעדות רוסיות שמעתי מזמן, ואני לא מתכוונת לכאלו כמו ויקינג ואונייגין בהן ביקרתי כבר, שכל מה שהיה צריך לעשות זה להרים טלפון, להזמין מקום ולבוא. או סתם פשוט לבוא. אני מדברת על המסעדות האלו שהרוסים האמיתיים הולכים לחגוג שם אירוע גדול, כמו חתונה, יום הולדת עגול, יום נישואים כסוף או מוזהב, ובחגיגה הם שותים ורוקדים עד כלות, ומבלים שם כמה שעות טובות. לכזה רציתי ללכת. כבר שנים. כאלו אין בתל-אביב. יש בבת-ים, אשדוד, ראשון לציון, פתח תקווה. אבל לא בתל-אביב. וגם אי אפשר ללכת סתם ככה. צריך אירוע. גדול.

כשטל סיפר לי שבתוקף זוגיותו עם רוסייה הוא כבר הוזמן לשני אירועים במסעדה רוסית, קינאתי. הוא גם סיפר לי איך הפך מאדם שמשתכר משלוק אחד של סמירנוף אייס (לימונדה עם קצת וודקה) לשתיין וודקה רציני. אז הטלתי עליו לארגן לנו אירוע במסעדה רוסית, וטניה שינסה מותניים ונרתמה לאתגר.

את האתגר הרוסי פצחנו בכך שטניה עמדה שעות במטבח כדי שאני אזכה לטעום מהשובה המצויינת שלה. את שובה (שזה סלט שכבות שכולל סלק, תפוחי אדמה, ביצים קשות, מיונז והרינג) אכלתי לראשונה בויקינג, ואח"כ שוב בואונייגין (בשני הלינקים יש תמונה של המנה המיוחדת). המשמעות של השם "הרינג במעיל פרווה". היה לכולנו ברור שאם כבר הולכים למסעדה רוסית, חייבים להגיש שם שובה.

טניה העבירה ימים של בירורים, כדי למצוא את המקום המנצח. בזה המחיר לא כולל סלטים. בזה המחיר כולל סלטים, אבל אין להם שובה. בזה יש שובה, אבל לא מגישים חזיר. בזה מגישים חזיר, אבל המוסיקה היא בפלייבק. בזה יש כל מה שרצינו, אבל בדיוק יש להם ערב סגור. והנה, סופסוף, בזה המחיר (180) כולל סלטים, שובה וחזיר, ויש זמר וזמרת עם כינור וגיטרה חשמלית. האביר השחור קוראים לו. בראשון לציון (ולמי ששואל, לא, זו לא המסעדה הרוסית של משפחת אושרנקו שנרצחה. ההיא היתה פרמייר).

כשדמיינתי בעיני רוחי את הקהל במסעדה הרוסית, עלה לי בראש הקהל שהיה מגיע להצגות הרוסיות במסגרת עברי כסדרנית בתיאטרון. וגם הוספתי להם מעילי פרווה במקום מעילי העור, אפילו שעכשיו קיץ. זה הדמיון שלי, מותר לי. הדמיון המשיך לרוץ כשטניה התקשרה במיוחד ואמרה שנבוא לבושים לאירוע חגיגי ונוצץ. טוב, אולי זה לא בדיוק היה הניסוח שלה. כשהגענו, בשעה שמונה וחצי, הופתעתי לגלות שהקהל הרוסי שחיכה לנו הוא ילדים בצבא, שבאו לחגוג יומולדת 19 לחבר שלהם. במקום תסרוקות נפוחות קיבלתי הרבה בלונד, ובמקום מעילי הפרווה קיבלתי שמלות צמודות וקצרצרות, על עקבי סיכה 12 ס"מ גובה. אנחנו המצאנו לנו אירוע משלנו, יום הנישואים של מיכל ועמוס (שבמקרה באמת חל באותו שבוע), ויום הנישואים של טל וטניה (שעדיין לא חל מעולם).

על השולחנות כבר המתינו לנו מנות הפתיחה: היו שם כל מיני סלטים, וביניהם שובה מצויינת וסלט ריגה, שהיו בו ביצה במרקם של חביתה, חתיכות שניצל עוף מבושל, פיטריות, בצל מטוגן, וכמובן, איך לא, מיונז.

נקניקים מדהימים שנעשו במקום, סוגים שונים של דגים כבושים וקוויאר אדום

מדוזות של רגל קרושה

חצילים ממולאים בגבינה ופטריות כבושות, ברוסקטות עם פטה כבד ועוד שאר ירקות.

קיבלנו גם שלל שתייה קרה, בקבוק וודקה אחד (פינלנדיה) ובקבוק יין אדום משובח.

באירוע, כמו באירוע, היה לנו ליווי צמוד של מלצר, שהסביר לנו על המנות (ברוסית, טניה תרגמה), והזרים לנו אותן לשולחן.

התחלנו לאכול. לא, סליחה, התחלנו לזלול. ברקע, צוות הוואי ובידור של המסעדה עלה על הבמה. שני גברים וגברת, לבושים בלבן מכף רגל עד ראש. במקרה של הזמרת, מגפיים לבנים, מכנסון קטנטן לבן, וג'קט לבן.

הם התחילו במנגינת מעליות עם הכינור, שכזכור היווה גורם מכריע בבחירת המסעדה. בהמשך, כשהם התחילו לשיר, הם עבור לפלייבק. אני ציפיתי למוסיקה רוסית תוססת, או לפחות רוק באנגלית עם צבעים רוסיים כבדים. קיבלתי את מיטב השמלץ האמריקאי. אחת לכמה זמן הם הקפידו לברך שוב ושוב את כל החוגגים של הערב, תוך ציון חוזר ונשנה של שמות החוגגים. כל זה לא הפריע לנו לרקוד ולהשתולל. טוב, צריך לנסות להוריד את כל המנות הראשונות. ואת השובה. הרבה שובה.

בינתיים התחילו לזרום מנות הביניים: גרטן תפוחי אדמה, פירה (שפספס את השולחן שלנו, אבל ממילא למי היה מקום), לשון,

פירושקי מטוגן ממולא בסלמון, שהיה לו טעם של סופגנייה, ופירושקי מגולגל ממולא בבשר, שהיא לו טעם של בלינצ'ס.

כבר בשלב הזה הייתי כל-כך ממלאה, שלא באמת זכיתי ליהנות מכל הדברים הנפלאים האלו. מחלקם אפילו לא העזתי לטעום.

חזרנו לסשן נוסף של ריקודים, ולקראת חצות הגיעו המנות העיקריות, אותן בחרנו אי אז בהתחלה, מתוך מבחר של 6 חלופות. לקחתי שוק אווז. משלושת הטעימות שהצלחתי לקחת הוא היה מעולה. אבל ממש לא יכולתי להמשיך. ביקשתי שיארזו, אבל המחשבה לבלות עם הריח הזה באוטו בדרך חזרה עשתה לי רע. עד כדי כך הייתי מלאה. אז ויתרתי.

יצאנו משם אחרי בילוי של 4 שעות.

לסיכום – זו חוויה ששווה לחוות. האוכל באמת כל כך טעים. השמחה היא באמת שמחה. אבל בכל זאת בדמיון שלי זה היה נראה קצת אחרת... מחכה לפרויקט הבא...

האביר השחור
לישנסקי 1, בניין של קופת חולים מכבי
אזור תעשיה חדש
ראשון לציון
03-9618726, 03-9618776, 054-6518307
אתר הבית