דה וויס עושה שלום

כל אחת מהמתמודדות בגמר מילאה תפקיד במחזה המוסר של החברה הישראלית המסוכסכת. ערבייה, אתיופית, דתייה, ועוד בחורה שמנה ומדוכדכת. לא סתם התחייב שלומי שבת שהזוכה, לינה מחול, עוד תביא שלום בינינו לבין הערבים

רונן טל

24/03/2013


אז מה, המועמדת שלכם זכתה? המועמדת שלי, אם הייתה כזאת, עפה בוודאי עוד בשלב הכיסאות המסתובבים. אבל הרשת החברתית חוגגת. ישראל אמרה לא לגזענות. במהלך שבועיים קסומים באביב 2013 הפכנו לאומה ככל העמים. טיטי נבחרה לייצג את היופי הישראלי בתפוצות; אובמה הצליח להביא לפיוס היסטורי עם הטורקים; ואתמול גרפה מתמודדת ערבייה מעכו כמעט 40 אחוזי רייטינג. פלא שמצביעי נפתלי בנט בטוחים שכל זה הוא עוד מזימה עוכרת שלווה של התקשורת השמאלנית?

כמו תוכניות אחרות מסוגה, העונה של "דה וויס" הציגה כמה זמרים טובים, עם קולות יפים וכישרון מוזיקלי ואישיות נחמדה. אבל לגמר הגדול אמש לא הגיעו בחורות שאוהבות לשיר. כל אחת מהן הייתה נציגה של מגזר. כל אחת מילאה תפקיד שנתפר לה במיוחד לגלם במחזה המוסר של החברה הישראלית המסוכסכת. ערבייה, אתיופית, דתייה, ועוד בחורה שמנה ומדוכדכת שהתברכה בקול של דיוות בלוז. הארבע ידעו את הנדרש מהן וניסו למלא את התפקיד הכי טוב שאפשר. לא סתם התחייב שלומי שבת שלינה מחול עוד תביא שלום בינינו לבין הערבים. כמו שטיטי תמחה באחת שלושה עשורים של אפליה גזעית ואחיה למגזר יזכו מעכשיו להיכנס למועדונים.

אני זוכר את הרגע המדויק שבו הבנתי סופית שכל הריאליטי הזה הוא ריטואל מתמשך של מירוק חטאים, מזימה שתכליתה היחידה היא לסלוח לעצמנו באמצעות הזדהות עם איזה "אחר" מדומיין. זה היה לקראת סוף העונה האחרונה של "מאסטר שף", וחיים כהן נפרד מאיזו מתמודדת שאיכות הקציצה שלא לא הניחה את דעתם של השופטים. אבל היה לה סיפור טוב, בתה נפטרה כמה שנים קודם מסרטן, וכהן - שציית להנחיות המדויקות שקיבל באוזניות מהקונטרול – דחק בה לגלות מה הייתה אומרת הבת המנוחה בשעה גדולה שכזאת. הבשלנית המנודה מלמלה את מה שנדרש ממנה, שהבת בוודאי מסתכלת מהשמים, גאה ב"דרך" שאמא עשתה. הבטתי במסך וגאה בי גל של חמלה גדולה. כלפי כהן. מולי עמד שף מצליח ופופולרי, שהפך לעוד קורבן מבוזה של אלוהי הטלוויזיה. מי שנשכר לעבודתו בגלל יכולתו המוכחת במטבח והפך לעוד אחד שצריך לגרום לנו "להתרגש".

אז יש התרגשויות בשפע. אחת הושעתה מהאולפנה הדתית שלה, אחת השילה ארבעים קילו במהלך הצילומים. שלא לדבר על האתיופית החיננית שצריכה לפרנס משפחה של שבע נפשות. ו"מאסטר שף" ו"דה וויס" הן הדוגמאות הנסלחות של הז'אנר: הן מציעות הזדמנות שווה לאנשים שהתברכו בכישרון מסוים ומבקשים להעמיד אותו למבחן. אין בהן בריתות נכלוליות, שקרים מבישים מול המצלמה והדחות מעליבות. ואם כבר מישהו מתגלה בעליבותו השחצנית, סביר להניח שקוראים לו אביב גפן. ועדיין, השאלה ההכרחית היא מה הפרס האמיתי שהן מעניקות מעבר לרגע הקצרצר של אקסטזה בחום הזרקורים? מה יחכה ללינה מחול, הצעירה הכישרונית מעכו, ברגע שתגלה שעם כל הרצון הטוב, היא לא יכולה להביא שלום? סביר להניח שלא הרבה יותר מאשר סקנדל זוטא בקדם ארוויזיון הבא - כשתגלה שאחד השופטים הוא בעצם אקס-מנטור של מתמודדת מתחרה.

תוכניות הריאליטי המוזיקליות מתרבות ככל שתחום המוזיקה הפופולרית עצמו הולך וגוסס. מועדוני הופעות נסגרים. להקות מתפרקות. חברות התקליטים נעלמות. יו-טיוב חיסל את הדיסק. זוכי עבר נבלעים בחור שחור של פוטנציאל מבוזבז ומחסור בבמות. עם כל כוונותיה הנאצלות להפוך למוזיקאית רוק, נינט הייתה ונשארה בעיקר מגנט לפפראצי. מריאנה מקסימיליאן בלומין אף פעם לא הפכה לזמרת. בועז מעודה חזר בתשובה ושר לאלונים ביער. אתם עוד זוכרים שפעם הדלקנו נרות לדיאנה גולבי? קשה להתחמק מההרגשה שלוח המשדרים כולו מתפקד כמאגר זול של עובדי קבלן לפסטיגל.