Magnezina - הבלוג של Sharon Magnezi

'גברת גוטליב, אף אחד לא קרא לה אחרת.'

"לו הייתי יכולה, הייתי מחזירה לאופנה את המאה ה-19, כשנכנסנו לים עם שמלות, את שנות השישים כשכל המשפחה שחתה יחד בעירום או את שנות השמונים, כשהיה לי גוף פצצה". רותו מודן, קומיקסאית.

Sharon Magnezi

28/03/2013


" אני מעריכה מוצר העשוי היטב. זה יכול להיות כיסא וזו יכולה להיות שמלה. אני מעריכה כנות במוצר"

ציטוט שאהבתי במיוחד. אחד מיני רבים הכתובים על קירות חללי התערוכה, 'הגברת עם החרציות' במוזיאון העיצוב חולון ויוצרים את פסיפס מניפסט תפיסת החיים והאומנות, של הגברת הראשונה של אופנת בגדי החוף והאופנה הישראלית בכלל, לאה גוטליב.

חברה שלי ע' היקרה, שהבילויים במחיצתה הם תמיד בילויי איכות עם ערך מוסף, או כמו שאמרה לי היום, 'את חברתי לקולטורה', הציעה שנלך לסייר בין מגוון התערוכות האקסלוסיביות של שבוע העיצוב בחולון.

כך היה גם היום הזה, בין חול ומועד וחג, התחלנו בארוחת בוקר שמשית, התעדכנויות בשוטף ויציאה נינוחה לסיור בין מתחמי התערוכות. אני לא ממתינה לסוף וכבר ממליצה לכם לשריין יום, באחד משני הימים שנותרו לתערוכה, שמתקיימת בין 27-30.3, וללכת בזוג, במשפחה ואפילו לבד, לראות, לקרוא ולקבל השראה. פשוט תענוג אומנותי-ערכי צרוף.

(כל הפרטים על מגוון התערוכות והפעילויות המיוחדות, כתובת ומועדים- נמצאים בקישורים המסומנים).

אנחנו התעכבנו על תערוכת המחווה ללאה גוטליב, שהייתה כמו סיור בין דפי ההיסטוריה, תערוכה שמשלבת תרבות, אומנות ואופנה באיזון מושלם של כלים שלובים. זיקתה של לאה גוטליב לאומנות, ניכרת בכל חוט השזור בדגמים המרהיבים המוצגים בתערוכה, על פי נושאי הקולקציות. זיקה שהשפיעה על סגנון העיצוב שלה ועל האופן המיוחד בו השתמשה בצבע, החל משנות ה-70.

חופש היצירה. חירות אומנותית, ( רציתם בסימן פסח? קיבלתם), חופש חסר גבולות, אך עם מסגרת וכללים שמקורם בעבודה דטרמניסטית מוקפדת, שלב אחר שלב. אמביוולנטיות גאונית השמורה כנראה רק למעצבים ומעצבות יחידי סגולה, כמו לאה גוטליב.

אילה רז, האוצרת האורחת של התערוכה, מסבירה זאת בעובדה שלאה גוטליב לא למדה אומנות במסגרת פורמאלית והייתה משוחררת מהיראה של ה'פוליטקלי קורקט', ש'מאלצת' תלמידי אקדמיה באשר הם, לפרגן באופן עיוור ולהתיישר עם קו היצירות של המאסטרים הגדולים.

בתהליך יצירת הקולקציות בהשראתן של יצירות אומנות שונות, לקחה על עצמה גוטליב, את החופש להבליט אלמנטים מסויימים, להשמיט אחרים ולשנות את יחס הצבעים המקורי בחשיבה פנומנלית על כל פרט ופרט, בכדי ליצור יצירה שלמה שמהווה חלק מהשלם הפילהרמוני בכל קולקצייה.

הייתה לה את האמירה המקורית שלה, אמירה שהיא התעקשה עליה וחוללה עמה קולקציות פלאיות. זו בעיניי מהותה של אומנות אותנטית אמיתית, כל אומנות, לא רק אופנה. כך הופך זמני לקלאסי, לאלמותי.

דגם מקולקציית טופקאפי. בדים אדום אש עם רקמה בוכרית פקיסטנית.

אחרי התלהבות ברותחין מקולקציית הטופקאפי, עברנו לקולקציית נפרטיטי, שהייתי מוכנה לשלם סכום רב במכירה פומבית, בכדי לרכוש את הפראו הארוך, עם הדפס רקום המתאר שתי דמויות פרעוניות, גבר ואישה, משלבים ידיים ואוחזים פרחי לוטוס, מוקף במסגרת של מלבנים צבעוניים, האופיינית לאומנות מצרים העתיקה. בהדפס זה נעשה שימוש ב-24 צבעים, ביניהם ציפוי פויל בגוונים מטאליים של זהב, כסף וטורקיז.( אין לי תמונה, מתנצלת, אתם חייבים ללכת לראות). הייתי הולכת לבושה בו, בלי להביט אחור, לאיזה אירוע שווה. או אולי עם השמלה המוזהבת המחמיאה לקווי המתאר של הגוף, שמעוטרת בקולאר המעוצב כתכשיט, שכאילו הושאל מתיבתה של קליאפוטרה.

קולקציית נפרטיטי.

הגזרה בשמלה המוזהבת מבוססת על תכשיט מצרי קדום בשם חוש', שנראה כצווארון שטוח המקיף את הצוואר.

נזדמן לי לקרוא במגזין האינטרנטי ,'מגפון', את כתבתה של סיגל גליל , 'הגברת עם החרציות: למה היא מעצבנת פמיניסטיות', שמעניקה זווית נוספת לתערוכה. אני ממליצה גם לכם לקרוא.

במסע הדילוגים התרבותי שלנו, לא פסחנו על התערוכה המעניינת והמקורית , 'תעשייה מאמצת עיצוב' , פרוייקט שיוצר חיבור ראשוני בין מעצבים ישראלים לבין תעשיינים ישראלים מענף הרהיטים המעוצבים לצרכן הישראלי ובמסגרתו מוצגים עבודות נבחרות ויוצאות דופן המבטאות פרקטיות קריאטיבית.

אחד מהטקסטים שלכד את עיניי, הוא דבריה של גלית גאון האוצרת הראשית של התערוכה, על לאה גוטליב ומכאן שמו של הפוסט הזה. הנה קטע נפלא ממנו:

"גברת גוטליב, אף אחד לא קרא לה אחרת. ולמרות שגברת הוא אולי מונח ישן, של עידן אחר, מתלווה אליו עדיין עמידה זקופה, מבט נחוש, גאווה עצומה, דיוק ועדינות גדולה. בפגישתינו האחרונה בביתה, חייכה גברת גוטליב מתוך הכורסא הלבנה, לנוכח ההתרגשות הגדולה שאחזה בנו, כשפתחנו עוד ועוד דגמים מעל הקולב הארוך, מתלהבות בקול רם פעם אחר פעם, מקרבות את שולי הבגד אלינו, בתחושת כבוד היסטורית מהולה בגעגוע וזיכרונות של שמש."

תבקרו ותעופו מהשראה והנאה. מילה שלי.

ולסיום בקריצה הומוריסטית, באשר לציטוט הנפלא של רותו מודן הקומיקסאית, אני אישית מעדיפה להיות על החוף או לשחות בים עם הביקיני שלי, אם בעירום בוודאי שלא עם המשפחה. ולגבי 'גוף פצצה', תשפטו בעצמכם..