מכל האהבות - הבלוג של יעלי כרמי

הנה פתחתי חלון לחלום

מי את בכלל, אני אומרת לעצמי ומתבוננת במראה בזאת שעוברת בשלוש השנים מאז שפוטרה בין עבודות הזויות וחולמת חלום אחד לא גדול במיוחד שיש בו שולחן כתיבה גדול, חדר שקירותיו ספרים, ובו אני עומדת מול קבוצת נשים ומלמדת אותן איך כותבים בלוג, כדי שגם להן יהיה בלוג משלהן, כדי שגם הן יגשימו חלום

יעלי כרמי

20/01/2016


בדרך הביתה, ברוח העזה שטלטלה את האוטו, אפילו לא הפעלתי רדיו, ולא ידעתי להגיד אם אני רעבה או לא, אם קר לי או חם לי, ורק נקודה קטנה של אור, הבהבה כמו גחלילית בחושך, ומישהו בתוך ראשי אמר: הגשמת היום חלום.

הגשמתי השבוע חלום.

חלום שחלמתי אותו, ואמרתי אותו, וכתבתי אותו, ועזבתי עבודה בשבילו כדי להתמסר אליו ולהיות מדויקת.

פתחתי סדנה לכתיבת בלוג.

'בלוג משלך'.

כך קוראים לסדנה שלי ששמות חמשת השיעורים בה הם שמות שירים.

'בלוג משלך,' אני אומרת לעצמי כבר כמה חודשים, 'בלוג משלך.'

אני עולה במדרגות לקומה השנייה בספרייה בחדרה, ובסוף אולם העיון הגדול, נפתחת בפני הדלת לחדר בו תתחיל עוד מעט, הסדנה שלי, ויחד איתה יתחילו חיי החדשים.

'למה את לא מלמדת כתיבה?' נשאלתי לא פעם. 'כשאת מדברת בתשוקה והתלהבות על הבלוג שלך, על האנשים שאת פוגשת, על החוויות שאת עוברת, על חייך כעירונית שעברה לקיבוץ, על בנותייך, על אהובך, בא לי לפתוח מחברת ולכתוב.'

למה באמת? יש כל כך הרבה סיבות 'למה לא' עד שה-'למה כן', הפחדנית, החוששת משינויים, מתחבאת טוב טוב מתחת לערימת התירוצים והפחדים, עד שאפילו נסיכה עם גב רגיש לעדשה, לא תוכל למצוא את הסיבה הנכונה.

'אי אפשר להתפרנס מכתיבה'.

'מה, בגילך תתחילי משהו חדש? '

'ממה תתפרנסי?'

'מאיפה תשיגי קהל?'

'מי יודע עלייך? מי שמע עלייך? למה שיירשמו דווקא לסדנה שלך?'

מי את בכלל, אני אומרת לעצמי ומתבוננת במראה בזאת שעוברת בשלוש השנים מאז שפוטרה בין עבודות הזויות וחולמת חלום אחד.

לא גדול במיוחד.

שיש בו שולחן כתיבה גדול, חדר שקירותיו ספרים, ובו אני עומדת מול קבוצת נשים ומלמדת אותן איך כותבים בלוג, כדי שגם להן יהיה בלוג משלהן.

כדי שגם הן יגשימו חלום.

הבלוג שלי 'מכל האהבות'  שינה את חיי בכל כך הרבה מובנים, עד כדי כך שאני מאמינה שכל אישה צריכה בלוג משלה.

שהוא יהיה 'החדר שלה'. מקום בו תוכל לכתוב, לשתף, להגיב ולהגיד לעולם: זו אני וזה מה שיש לי להגיד.

והנשים האלה, שנכנסות עכשיו לחדר, שבאו מרחוק ומקרוב, מהססות, מסתכלות קצת בחשש אחת על השנייה, זו מורידה את המעיל וזו עדיין עטופה בו, זו מתרווחת בכיסאה ומרגישה בו בטוחה, וזו משנה מקום. הן  אולי עוד לא יודעות, אבל יחד איתי, גם הן מגשימות היום חלום.

כרטיסי ביקור לפוסט על חלום

וכשהן מתחילות להציג את עצמן, מתרחש אותו קסם של אחווה נשית המחבר בין נשים באשר הן, וזו שעוסקת בציור אינטואיטיבי מתחברת לזו שעוסקת באמנות ויטראג'. וזו שעוסקת בפסיכודרמה מתחברת לזו שעובדת במשרד ממשלתי.

וכשהן כותבות בדממה את התרגיל שנתתי להן שמתחיל במשפט: 'מבעד לדלת הפתוחה ראיתי', זהו רגע כמעט קדוש.

הידיים רצות על הנייר, וכל אחת מביאה את עולמה לתוך המשפט הזה, ואני מודה להן שהן אלה שפתחו לי היום חלון, והזמינו אותי לחייהן.

הן מחבקות אותי בסוף השיעור, ולמחרת בבוקר, אני מוצאת בתיבת הדוא"ל שלי, מילים נרגשות על המפגש אתמול.

אני חושבת שככה בדיוק נראה חלום שמתגשם.

וכך נראה חלון שנפתח אחרי הרבה דלתות שנסגרו.

והבלוג שלי, ששינה את חיי, יכול לשנות גם את חייהן של אחרות.

כשאני מגיעה הביתה, מחכים לי פרחים על השולחן, ושרשרת נהדרת עם לב מתנה מבתי,

ואני יכולה לנשום, ולשים חלק מהפחדים בצד, ולהתחיל להתכונן לסדנה הבאה.