חסה חוסכת - הבלוג של חסה חוסכת

השעון המעורר הלבן שלי

לאקזמפלר שאתם רואים לפניכם קוראים יוסי . היתה גם חתולה בשם אי.   אלו שתי חיות המחמד שליוו אותנו במשך למעלה מחמש עשרה שנה. אי הייתה חתולה רעת מזג שבת דודתי הצליחה להעביר אלי בערמומיות. היא לא אהבה כלום, צלעה על רגל אחת וריחפה לה כצל שחור בין החדרים. יוסי, טרייר מתוק אך אוויל מוחלט, […]

חסה חוסכת

08/06/2016


לאקזמפלר שאתם רואים לפניכם קוראים יוסי . היתה גם חתולה בשם אי.

yossi

 

אלו שתי חיות המחמד שליוו אותנו במשך למעלה מחמש עשרה שנה. אי הייתה חתולה רעת מזג שבת דודתי הצליחה להעביר אלי בערמומיות. היא לא אהבה כלום, צלעה על רגל אחת וריחפה לה כצל שחור בין החדרים. יוסי, טרייר מתוק אך אוויל מוחלט, שכבר נכתב אודותיו רבות, היה בלי ספק הפרסונה של השכונה והותיר אחריו חלל גדול שאני ואב הבית לא ששנו למלא. היה נחמד לחזור הביתה או לקום בבוקר בלי למהר לצאת לטיול. היה נחמד שהבית נטול גושי שערות מתעופפות באוויר.  היה נחמד לא לפגוש את הווטרינרית כל שבוע. אפילו החלפנו ספות לכבוד האירוע.

ואז, בדרכה המשכנעת, הצליחה הפורת לגרום לנו לאמץ גור קטן ומתוק ולבן כולו. ידענו שאנחנו עושים טעות, אבל מכיוון ששנינו אוהבי בעלי חיים, לא נדרש ממנה הרבה מעבר להסתכל עלינו בעיניה היפות והמלוכסנות ולהפטיר אימוש ואבוש.

כך הגיע טושטוש לביתנו. תוך חודש הוא הפסיק להיות גור קטן ומתוק והפך לדוב שלג באורך של שמונים סנטימטר ובמשקל של חמישה קג'. ניתוח העיקור שעבר הוסיף לו לווית חן של פיסת עור דמוית דבשת גמל ריקה שמתנפנפת מביטנו כשהוא רץ. מצד שני, הניתוח לא השפיע כהוא זה על הליבידו שלו, והוא ממשיך לקיים יחסי אישות עם שמיכת טלוויזיה אחת, ולפעמים מטריד מינית את לואיז, החתולה השנייה שהצטרפה (סנאית נאורוטית אבל לא לבנה בעליל ולכן לא קשורה לסיפורנו).

כשהיה צעיר, הפגין טושטוש יכולות אקרובטיות מרשימות, ואפילו מידה של אינטליגנציה, ענין לא מבוטל אצל חיות הבית שלנו. הוא ידע לפתוח דלתות, גילה חיבה לא מוסתרת לסושי והשליט את מרותו על הכלב יוסי באגביות חתולית מקובלת. עם השנים, הפך מגושם. כך יום אחד, כשערמתי את כריות הספה ליד החלון כדי לאוורר אותן ולנקות את הספה שמעתי חבטה. כשהצצתי למטה לרחוב, ראיתי בחור משתוחח ומחזיק את עורפו ובחורה לידו מנסה להרגיע אותו. לטושטוש לא נראה זכר אבל איך שהוא ניחשתי שיש לו קשר לאירוע. אב הבית, שיש לו נפש יותר בוגרת משלי (אני התפתלתי מצחוק בסלון. זה נורא לא יפה, אני יודעת, אבל הסיטואציה גמרה אותי) ירד למטה לברר מה קרה. מסתבר שהבחור הלך לתומו אחרי קניות, כשלפתע נפל עליו משמים חתול לבן במשקל חמישה קג. הבחור היה ממש מסכן. לקח לו איזה חמש דקות להירגע, ואנחנו לא ידענו איפה לשים את עצמנו מרוב אי נעימות. את החיה מצאנו אחרי כמה דקות יושבת מבוהלת ליד המקלט.

מכל בני הבית, טושטוש כרוך בעיקר אחרי, שזה די מוזר כי אני הכי פחות מחבבת אותו. הוא אוהב לישון איתי במיטה, רצוי מחובקים. אם אני מסרבת ללטף אותו תוך כדי שינה הוא עלול לרמוז לי על אי שביעות רצונו בביס באף (כואב נורא) או בהסתערות על כפות הרגלים שלי (גם). מידי בוקר בשעה שש הוא מעיר אותי. נכון שאני מכוונת שעון ממילא לשש, אבל אם נגיד שבת, ואני ממש לא צריכה לקום לשום מקום, הוא נתקף בדאגה נוראית שמא מתתי ומתחיל לצפור לי ליד האוזן בקולו החורקני. גם את הנושא של שעון חורף וקיץ קשה לו להפנים. נודניק.

ועדיין, כשאני חוזרת מריצה והוא מחכה לי על המזגן אני מתמלאת חיבה אליו, ורק מתפללת שהוא לא ייפול למטה עד שאכנס הביתה.

חתול1 קטן