יומני היקר - הבלוג של אורית יפרח

נזכור את הניה ואברהם

תעצמו את העיניים ותנסו לדמיין: אישה צעירה, בת 20 וקצת, לא גבוהה במיוחד, לא יפה במיוחד. אישה צעירה. היא במנוסה, היא בורחת, לבדה! לפני זמן מה נפרדה ממשפחתה, מאביה, מאמה ומאחיה ויותר לא תראה אותם לעולם! במנוסתה היא פוגשת את בן העיירה שלה. הוא בחור צעיר גבוה ונאה, אבל כבר אלמן וגם את בנו יחידו […]

אורית יפרח

04/04/2013


תעצמו את העיניים ותנסו לדמיין: אישה צעירה, בת 20 וקצת, לא גבוהה במיוחד, לא יפה במיוחד. אישה צעירה. היא במנוסה, היא בורחת, לבדה! לפני זמן מה נפרדה ממשפחתה, מאביה, מאמה ומאחיה ויותר לא תראה אותם לעולם! במנוסתה היא פוגשת את בן העיירה שלה. הוא בחור צעיר גבוה ונאה, אבל כבר אלמן וגם את בנו יחידו מאירקה כבר הספיק לאבד ( וגם הוא עדיין לא יודע שמכל שמונת אחיו ואחיותיו תשרוד רק אחות אחת, שורה ) הם נפגשים ומחליטים להתחתן, כנראה לא מתוך אהבה גדולה, אולי מתוך תקווה שהבריחה בשניים תהיה קצת פחות גרועה.

בקור הנורא ובדרך לא דרך הם עוברים את הגבול מפולין לרוסיה, מוצאים מקום שכוח אל לגור בו. מטבע הדברים נולדה להם תינוקת. התינוקת זוכה למגירה כמיטה ולשק כשמיכה, ומכיוון שעד מהרה יבש חלב האם  וחלב אחר לא היה בסביבה, באינסטינקט כמעט חייתי הרתיחה האם הצעירה סמרטוטים שאותם טבלה במי סוכר ואת הסמרטוט הלח הייתה נותנת לתינוקת הרכה שמצצה את המתוק המתוק הזה בתאווה רבה והפלא ופלא שרדה.

ואז נולדה עוד תינוקת ואז הסתיימה המלחמה. המשפחה הצעירה נדדה באירופה, עד שהגיעה לצרפת, למרסיי ושם במחנה מעבר שנוהל על ידי הסוכנות היהודית שהו זמן מה עד שעלו ארצה ב1949 באונייה שהביאה אותם לחיפה.

סוג של סוף טוב?!

אפשר לומר שלעומת כל סיפורי השואה המצמררים, הסיפור הזה כאילו לא נחשב מפני שאין בו את זוועות הגטו ואת אימת המוות של מחנות ההשמדה ואין פה גם סיפור גבורה של מרד והתנגדות, זה פשוט סיפור פשוט על הישרדות!!!

וכדי שיהיה ברור: היא הניה שמתה כבת 80 מייסוריי האלצהיימר, הוא אברהם שזכה לראות גם נינים ונפטר ממחלת לב בגיל 94. היא סבתא שלי ז"ל והוא סבא שלי ז"ל ועד היום אני כל כך מצטערת שבכל פעם שהם רצו לספר לי את הסיפורים שלהם, הייתי אוטמת אוזניים ובורחת מהם.

התינוקת אמא שלי שתבדה לחיים ארוכים לא ממש זוכרת את מה שקרה ואת מה שהיא כן זוכרת היא מעדיפה לשכוח.

את המעט שאני יודעת, אני זוכרת ומספרת לילדיי, שיידעו וייזכרו גם הם וייספרו לילדיהם ולנכדיהם! נזכור!