מכל האהבות - הבלוג של יעלי כרמי

איזה כיף שאת חברה שלי. פוסט מתנה ליומולדת 50 לענת.

  ענת יקירתי , אנחנו מכירות כבר כמעט 30 שנה. אני אומרת 30 שנה, ולא מאמינה. כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה דברים שעברו עלינו ושעברנו אנחנו. הכרנו אז, בזכות חיל אוויר והטייסת והפכנו לרביעייה צמודה. ולא ידענו אז, בימים בהם הגברים שלנו הגביהו עוף, ונדמה היה שהכל אפשרי, שיכול להתרגש עלינו אסון כזה, […]

יעלי כרמי

20/12/2015


 

ענת יקירתי ,

אנחנו מכירות כבר כמעט 30 שנה.

אני אומרת 30 שנה, ולא מאמינה.

כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה דברים שעברו עלינו ושעברנו אנחנו.

הכרנו אז, בזכות חיל אוויר והטייסת והפכנו לרביעייה צמודה.

ולא ידענו אז, בימים בהם הגברים שלנו הגביהו עוף, ונדמה היה שהכל אפשרי, שיכול להתרגש עלינו אסון כזה, שייקח ממך ומאיתנו את שי האהוב שלנו, שהיה יפה וגבוה כזמר.

לפני שבוע, חיפשתי שטיח בבוידעם, ובמקומו, מצאתי מזוודה מלאה באלבומים ישנים.

באחד האלבומים מצאתי תמונה ובה את, ואיילת ואני.

כל כך צעירות וצוחקות, על אף השבר הגדול שחווינו.

ואני יודעת היום, שיכולת לצחוק, כי בחרת בחיים, והחיים, על פיתוליהם השונים, בחרו בך.

אז הנה הגעת לגיל.

לגיל 50, שהוא עגול כמו סוכריה או כמו כדור למניעת כולסטרול, שהוא כיפי, כי עכשיו, משהגענו עד הלום, מותר ליהנות בו, כי למי אכפת מה יגידו,

אז בגילנו.

בגילנו, אין צורך ביותר משתיים-שלוש חברות טובות, כאלה שעם השנים הופכות לאחיות, שאפשר לקטר איתן בשיחות טלפון ארוכות, ולשתף מתי הילדים התגייסו/השתחררו/לומדים ונוסעים לטיול של אחרי הצבא.

ענת ואני ביומולדת 50

בגילנו, נגמרת לנו היד. וגם אם נרחיק אותה כמה שנוכל, כבר לא נצליח לקרוא את האותיות הקטנות במרשם שקיבלנו ונמצא את עצמנו שוב ושוב בדוכן המשקפיים בסופר פארם, מניחות את הסנטר על המתקן הזה שאולי בהזדמנות גם יישר וימתח לנו את הצוואר, קונות במבצע 1+1, שיהיה אחד בסלון, אחד בפינת המחשב ועוד 1+1 לאוטו ולמשרד.

בגיל 50, אנחנו הולכות ונעשות דומות לאמהות שלנו, אם נרצה ואם לא. הן מדברות מגרוננו, ואני שומעת את עצמי חוזרת על משפטים של אמא שלי  שעצבנו אותי והיום אני מעצבנת בהם את בנותיי.

שימי לי פתק, אני אומרת לבתי, כי אחרת אין סיכוי שאזכור.

את מתכוונת לשלוח לך וואטסאפ, נכון? היא מגיבה. הכל מלא פתקים. להתקשר לרופא, לבטל תור למרפאת שיניים, להוציא בשר מהפריזר. אני מוסיפה תזכורת גם בנייד, וגם בלוח השנה במחשב, והכל מתחיל לצפצף יחד, ומקפיץ אותי ביום ובלילה ואני שואלת את עצמי וגם מתרגזת, מה לעזאזל רציתי לזכור?

זה גיל בו ממעיטים מצד אחד, והולכים על הכל ובגדול מצד שני.

ממעיטים באכילה. אוכלים רק את הקצה של הקצה של עוגת הגבינה עם הפירורים, את הנשיקה של הלחם, את הקרום של הפוקצ'ה. אבל בלילה, כשאף אחד לא רואה, בשעות בהן אין קלוריות, מתגנבים לפריזר, וחוזרים למיטה עם מגנום בלק, חצי בשבילך, וחצי בשבילו, כי אם כבר להתפנק בגדול ובמתוק, אז על מגנום בלק.

זה גיל רפוי. לא, לא הגוף, הוא עוד תודה לאל זוכר את עצמו פה ושם, אבל לבגדים.

רפויים, נוחים, בדים רכים ומלטפים, מחמיאים ומרמזים, כי ידוע, שאנחנו הכי יפות כשנוח ורפוי לנו.

זה גיל לאהבה. לאהבה בוגרת, יפה, מלאה ביופי ותשוקה. הילדים כבר גדולים, ואנחנו, בגילנו, יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים ומתי, באור ובחושך, בקול ובשקט, וליהנות מארוחת ערב איתם ובלעדיהם, ומסתם לשבת יד ביד מול הטלוויזיה.

זה גיל לחלומות. קטנים וגדולים, שניתן להעז ולהגיד אותם בקול רם, ואז לשבת לקפה עם חברות, להישען אחורה, ולקוות שימשיך ככה, בטוב ובבריאות, כי בכל זאת- בגילנו.

ענת ואני צוחקות ביומולדת 50

ענת יקירתי,

ליום ההולדת הנהדר הזה אני מאחלת לך הרבה חלומות קטנים שאפשר להגשים וגם גדולים שאפשר להמשיך לחלום אותם.

שחייך יהיו מלאים באהבה וחברות עם יואב, הילדים, המשפחה והחברים.

ליהנות מהיש, ולשמוח בו שמחה מלאה, כי בגילנו, הוא הכי טוב שיש.

ממני,

באהבה ,

יעל .