יעל בפינה - הבלוג של יעל ברזילי

שוטטות לבנה Night Stroll in Jerusalem

אם הייתי נתקלת בארוע כזה במהלך טיול בחו"ל, בטח הייתי חושבת שאני בת מזל באופן מיוחד וזוכרת את זה לכל החיים (כמו הפעם ההיא ששמעתי את ההרכב שניגן מוסיקת בארוק בגינה היפה של אוטל דה סולי בפלאס דה ווז'). אז למה פה, מתחת לאף, קיום ארוע כזה עובר ליד האוזן? אם כך, לבשתי סוודר בקיץ הישראלי, שמעתי מוסיקה מקודשת בלילה לבן בעיר עתיקה, וחזרתי כדי לספר בתמונות וגם מילים אך לא צלילים.

יעל ברזילי

25/08/2013


בלילה שבין חמישי לשישי ארזתי בגדים חמים וקפצתי לכמה שעות בחו"ל, כי כזאת היא ירושלים. מלאת הפתעות העיר הזו, צריך להגיע לכאן לעיתים קרובות יותר. נכון, לא תמיד ההפתעות שלה נעימות, אבל בלילה של בין חמישי לשישי לא ראיתי פירסומות נטולות נשים, לא שוטרי מג"ב דורשים תעודות מבעלי מראה מסוים, וגם לא את כיכר החתולות.  בלילה שבין חמישי לשישי שמעתי מוסיקה מקודשת במגדל דויד, בין חומות העיר העתיקה, בלילה של שוטטות לבנה.

Victoria Hannaכהכנה ניסיתי לדלות מגוגל ואשת היח"צ כיצד מאורגן הארוע, אבל ההיא - בונקר. רק כשהגענו לארוע (מתחיל בחצות ומסתיים בזריחה) הבנו את הקונספט: במתחם מגדל דויד פוזרו 5-6 במות. בעזרת תכניה - למרבה הצער היא זמינה רק עם פתיחת הארוע - ניתן לתכנן ולבחור את ההופעות. תאורטית אפשר לנוע בין במה לבמה (זאת בעצם המטרה - שוטטות) אבל מעשית חלק מההופעות מתמלאות. מלבד העדר לוח זמנים מראש, הארגון היה מוצלח: במיתחם לא היתה צפיפות יתר (ולא בשל העדר ביקוש - הכרטיסים אזלו כשבוע לפני הארוע). מול הבמות היו פרוסות מחצלות, כריות ושרפרפים קטנים פוזרו בין הנרגילות(!). היו גם דוכני אוכל ופינות מנוחה. ובעיקר: תפאורה מלאת הוד וקהל  שאנטי.

פתחנו בהופעה של נזירים טיבטים ממסדר הדאלי לאמה. ההופעה החלה בתרועה של כלי נשיפה עצום מיימדים שנשמע כמו בן-השכנים-התחיל-ללמוד-חצוצרה. קצת נבהלתי, אבל היה ניחוח של מקום רחוק ולא מוכר שלווה בהסברים  על התפילות והריקודים.

הופעה הנהדרת של להקת "אררט, גרוב ים תיכוני" אכן היתה כזו - גרובית. עופר פלד החליף כלי נשיפה בקצב שאני החלפתי תנוחות ישיבה לפני שנעמדנו לרקוד. אני בטוחה שאפשר למצוא הופעות נפלאות כאלה גם בתל אביב (גלו לי איפה!), אבל תפאורה של חפיר בן אלפי שנים אין בבארבי.

על החומה מעל החפיר, עמדו אברכים נטולי כרטיסים והאזינו למוסיקה, ואז ברגע של שקט צעק אחד מהם: "אני רוצה להגיד לכם משהו!!!" אחרי רגע של בהלה בקהל ממה שצפוי לבוא הוא הכריז: "זו המוסיקה האמיתית!".

השחר החל להפציע תוך נגינה של הרכב "שירת הקנים" שכלל כלי הקשה וחלילי נאי (נאי הוא חליל ים תיכוני מסורתי העשוי מקנה). ושוב הצטרפו אברכים שהיו כנראה בדרך לתפילת בוקר והצטרפו לפיוט:

ואז עלה הבוקר על ירושלים:

זריחה על ירושלים

זריחה על ירושלים - צילום: רונית הבר

לסיכום מוסיקה מקודשת - לבשתי סוודר בקיץ הישראלי וחזרתי כדי לספר. אהבתי את המינון בין הרכבים מקומיים (הרבה) והרכבים מחו"ל (קצת) ואת הויתור על סליבריטי מושך קהל.  מקווה שהמינון המוצלח ישמר גם בשנים הבאות, ואולי בשנה הבאה יחליפו את הטיבטים והאירנים (פספסתי את ההופעה של אלן קושן! או כמו שאומרת שותפתי לחוויה מעין - את והאירנים שלך)  מוסיקה אפריקאית, כזאת שתיצור היכרות עם הזרים החיים בקירבנו? זורקת רעיון.

המלצות לקוראים:  לתפוס את הפסטיבל הזה בשנה הבאה, לקנות כרטיסים מראש,  (השנה אזלו הכרטיסים שבוע לפני הארוע), להביא סוודר. לא מומלץ לנוטים לסינדרום ירושלים.
המלצות למארגנים: המשיכו כך, רק פרסמו את התוכניה מראש, אפשרו לקהל לחקור על האמנים ולתכנן, למרות שאני מודה שיש יופי מסוים בללכת אל הלא נודע שהוא האנטיתזה להופעה של כוורת.