הבית של פיסטוק

"קצת פרופורציות. הרי לא במארי אנטואנט מדובר ואין צורך לערוף את ראשם של ביבי ושרה. לא בגלל גלידה ירוקה לפחות. נכון, המצב נעשה גרוע ולאנשים בקושי יש מה לאכול. אבל מה זה קשור? הרי ישנם קינוחים יקרים בהרבה מקצת שמנת קפואה בגלידריה השכונתית", אבישג רבינר מבינה את הזוג נתניהו, שנמנע מגלידה עם חומרים משמרים

אבישג רבינר

18/02/2013


אפתח בגילוי נאות. גם אני הכי אוהבת גלידת פיסטוק. גם אני מתפתה מידי פעם לכדור (18-15 ש"ח), בעיקר כשאני צועדת לבדי ברחובות העיר ובמקרה חולפת על פני אחת מגלידריות הבוטיק שצצו ברחבי תל-אביב. בדרך כלל אני נאלצת להמתין בתור, מסתבר שלא רק אני וביבי חובבי גלידה ולא רק האלפיון העליון מרשה לעצמו ליהנות מידי פעם מטעמה.

נכון, אני לא זוללת שניים וחצי קילו גלידה בשבוע, אבל גם ביבי לא. הוא מגיש את הגלידה כקינוח וגם שרה אוכלת לא מעט. שלא תטעו. הוא לא הבחירה שלי, ביבי. ממש לא. ובכל זאת, כשקראתי על ההמולה סביב ההימנעות ממכרז וההתלהמות בעניין 10,000 השקלים שמטבח בית ראש הממשלה מעז להוציא על קינוח, התביישתי. לא בביבי, לא הפעם, כי אם בתקשורת הישראלית ובכל מי שמצקצק בלשונו וכועס על הלקקנים לבית נתניהו.

קצת פרופורציות. הרי לא במארי אנטואנט מדובר ואין צורך לערוף את ראשו. לא בגלל גלידה ירוקה לפחות. נכון, המצב נעשה גרוע ולאנשים בקושי יש מה לאכול. אבל מה זה קשור?!. הרי ישנם קינוחים יקרים בהרבה מקצת שמנת קפואה בגלידריה השכונתית. הרי לא באמת ציפיתם שבית ראש הממשלה יגיש לאורחיו מילקי לקינוח. ובמקרה שאכן היה מגיש להם גלידת שטראוס או נסטלה, עמוסה בחומרים משמרים ושאר מרעין בישין, הרי גם אז הייתה ההוצאה עומדת על כמה וכמה אלפי שקלים. בכל זאת מדובר ביותר משניים-שלושה אורחים במשך שניים עשר חודשים.

נכון, אפשר היה לעשות לאורחים החשובים הדמיה של מצב האומה ולתת להם לחם צר ומים לחץ ולקינוח ביסקוויט עבש, אבל זה לא עושה רושם טוב וגם לא ערב לחיך ובכל זאת – זה ראש הממשלה שנבחר כאן בבחירות דמוקרטיות, אז תנו לו לפחות ללקק בשקט.

ועכשיו למציאות. בסדר. ניצחתם, כלומר ניצחנו. הפיסטוק בוטל. אם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לארח בכיף אז שגם הוא לא ייהנה. ועכשיו מה? מרוצים? פיפי ולישון בלי קינוח? הרי לא אדם כבנימין שלנו ייכנע לטרור. הנה כבר דולקים אנשיו אחר פיתרון שימתיק את הגזירה והם לא ינוחו עד שהבוס יקבל את המנה. גם ככה לא קל לו (והנה אני נזכרת באריה ההוא של ע. הלל מהר קלימנג'ארו ובדמעותיו הגדולות ומרחמת על ביבי בלי גלידה).

אז מה הכי קרוב אבל יותר זול? שואלים את עצמם מיטב יועציו בסיעור המוחות הקולינרי. בן אנד ג'ריז? לא מספיק זול, חסכתם אולי 3000 שקלים וגם זה, רק במבצע. ופיסטוק אין. לא הוא מרוצה וגם לא אתם.

מה אתם רוצים? שילכו לישון בלי משהו מתוק? על בטן ריקה? יש כאלו שחייבים קינוח. האורחים למשל. אולי עוגה בחושה? אבל כל עוגת גזר סבירה עולה לפחות ארבעים שקלים. או שבעצם, למה שראש הממשלה לא יארח על גלידה ישראלית אמיתית בתוספת פיצוחים?

אודה. גם אני כמו ביבי, מעדיפה לא לגעת בגלידות מהסופרמרקט, שכל קשר בינן לבין גלידה אמיתית מקרי בהחלט ורשימת החומרים המרכיבה אותן לא הייתה מביישת פגוש של סובארו. מעדיפה לקלף קלמנטינה או לאכול קצת תותים בלי סוכר. אבל לא ביבי שלנו, כשהוא רוצה משהו הוא משיג, ואת הטוב ביותר. לכן, מיד אחרי הפיג'מה וצחצוח קצר, רק מהעצבים, בלי נעלי בית ובשקט, הוא יורד למטבח ורק מהתסכול הוא אוכל קופסת חומוס אבו-גוש שבכלל התפלחה אל תקציב הביטחון בשבוע שעבר והנה הלכו עוד 20 שקל אל תוך הלילה ועל מה? על מה, אני שואלת?

ובסופו של דבר, לקינוח, קיבלתם ראש ממשלה עייף, עצבני, עדיין רעב וכנראה גם חולה. אז בכנות, באמת היה שווה?!