הם באמת זוג כל כך מאושר?

לפעמים מאחורי הזוגות הכי מאושרים ומאוהבים מסתתרים הסיפורים הכי קשים. מיה גרינברג על סיפור של התאהבות, פרידה, התפכחות - והבנה אחת חשובה שאין לה מחיר

מיה גרינברג

17/02/2013


אני מכירה אישה שהיא אלופה במערכות יחסים. אין סיטואציה חברתית שהיא לא נטמעת בה. כל מפגש אפילו של כמה רגעים עם אדם זר הופך אצלה לקשר מיוחד, על גבול האינטימיות. היא זורמת, היא אמיתית. גם אם נראה לי שהאדם מדבר שטויות, היא תמיד תגיב באופן שמכבד אותו, ותאיר אותו כך שפתאום גם אני אראה אותו מכובד. והיא גם אומרת את דעתה ועומדת על שלה תמיד בלי לפגוע. אישה אלופה במערכות יחסים.

פעם פגשתי אותה ושאלתי אותה "בינינו, איך את מצליחה?", והיא אמרה "אני אספר לך מההתחלה":

היא הכירה את יוסי באחת ממסיבות ההתרמה שאבא שלה היה מארגן, והיא שמה לב אליו בגלל שהוא היה הפוך מכולם בסביבה שהכירה. מה שנקרא בעל כריזמה שקטה. הרגע שכבש אותה היה כשהיא היתה בדרך לברוח מהמסיבה היומרנית, והוא ניגש אליה ובלי שמץ של יהירות הגיש לה מרגריטה פסיפלורה קפואה, חייך חיוך חם ובנונשלנט נדיר פתח בשיחה, שגרמה לה לשכוח שרצתה ללכת משם. והוא התאהב ביכולת שלה להיות מצד אחד קלילה ומאידך לנתח את המפה הביטחונית בצורה גאונית. הם התחתנו תוך שלושה חודשים, כשהיא כבר הייתה בהריון. כבר אז היה לה קשה עם הקצב האיטי לטעמה שלו, ולו היה קשה עם "הפה הגדול" שלה. עד שיום אחד הוא יצא מהבית ליום עבודה ולא ענה לטלפונים וכששב היא קראה לו  "אפס", והוא ענה לה "את לא אישה", ואת כל החודש התשיעי היא העבירה בבית הגדול של אבא שלה לבד.

בחדר הלידה הם נפגשו שוב. הם הבטיחו לעשות הכל כדי להיות טובים יותר אחד לשנייה והביכו את אחיות מחלקת היולדות בנשיקות הלוהטות שלהם. אחרי שעה התאומות שלהם נולדו ועל רקע גדילתן, הם התאמצו באמת. קראו ספרים על איך לחשוב זוגיות, הקריאו אחד לשני קטעים ממאמרים על איך לשפר חיי זוגיות, ושלל מתכונים לזוגיות טובה. היא אפילו הלכה לקורסים של מודעות עצמית. הכל הספיק לשבוע בערך, ואז הם שוב מצאו את עצמם שונאים. עד שערב אחד אחרי השכבת הילדות, היא בכתה ואמרה שהיא לא יכולה יותר בתוך החבילה, כי איך אפשר שעל אף הכל הם עדיין רבים, ושוב צפו לפני השטח מילים קשות כמו אז.. לפני הלידה.

עוד באותו הלילה היא החליטה להפסיק לשדר לעולם זוגיות כרגיל, ואספה שתי חברות טובות למכונית. עם תירוץ של מרק בלילה גשום וקר היא הסיעה אותן אל מחוץ לעיר ועל כביש החוף בין הרצליה לנתניה היא גילתה להן את כאבה. היעד בנימינה נותר מאחור, כשהיא מתחבטת בפניהן מה תעשה. רק בראש פינה הן נעצרו ויצאו מהאוטו. ואז היא חששה שהן יציפו אותה בשלל עצות נדושות ורצתה לרגע לברוח משם. אך במקום לקשקש בצלחת החברות שלה רק חיבקו אותה חזק ביחד משני הכיוונים, ככה בלי מילים והיא הרגישה איך כנגד רצונה, בתוך הידיים שלהן היא מפשירה, והן המשיכו לחבק חזק והכאב שבתוכה התמוסס וזלג לה מהעיניים, ורק תחושה של הודיה ואהבה חזקה פילחה לה את הלב, כלפיהן וגם כלפי יוסי...

ואז קרה לה משהו שנראה לה מוגזם ומקסים כל כך בו זמנית. היא הרגישה נקודה חמה בלב שלה. כזו בצבע פטל. והנקודה פתאום פרצה לה מהלב וחמקה דרך החלון והיא עקבה אחריה בחושך איך היא טסה והופכת להיות נקודת הזריחה הראשונה של אותו הלילה הארוך.

"הייתה זריחה"... היא חייכה, "ואחר כך שקיעה. ואז שוב זריחה ושוב שקיעה, ושוב". ואז היא לגמה מהקפה שלה והוסיפה: "קבלתי מתנה באותו לילה, ההבנה שבשביל להרגיש אהבה אמיתית אני צריכה להפסיק לחשוש מכך שיש בזוגיות גם עוקץ או רגעים לא נוחים, כי מתוכם דווקא צומחת אהבה יותר גדולה. וכמו שני הפכים בנושא אחד, בזוגיות זה אומר לראות אותה כמערכת אחת של כוחות, אין אני והוא, יש אנחנו.

העניין הוא שרק בסביבה שתומכת בקשר אפשר להחזיק בקשר ולא לזנוח אותו בכזאת קלות כשקשה. יכולים להיות לך מיטב הטיפים והעצות ביד, אך הן ישארו בגדר סיסמאות כי הן לא יקבלו את התמיכה החברתית לקיים אותן. והחברות שלי הן הסביבה המחזקת שלי.

וביחסים אחרים זה אותו דבר, כי הזוגיות היא מעבדה ליחסים בכלל. היחסים עם אחרים הם כמעט השתקפות שלה. ואני מבינה שכמו שאני שם ככה אני עם כולם. כל מאבק חיצוני ופנימי שנפתר, כל פתיחת לב, פותחת לי דלת להזדהות עם עוד אדם, כאילו יום אחד אוכל להכיל את כולם".

>> לכל הטורים של מיה גרינברג