rkrispin - הבלוג של רונית קריספין

איך הכל התחיל???

לא כל מה שנוצץ - שבב

רונית קריספין

16/06/2013


לפני  כ 16 שנה הם הגיעו לקרית גת. קול תרועה רמה, הרבה רעש וצלצולים ובעיקר - הרבה הבטחות. לשמחתי הבנתי די מהר, מה שלקח לאחרים להבין הרבה שנים - מדובר בעסק כלכלי, שום דבר אחר לא. ולכן, כשהציעו לי לעבוד שם, חשבתי היטב, בדקתי מה הם מציעים והתחלתי במשרת סטודנט פשוטה. אלא שמהר התברר, אין דבר כזה "משרה פשוטה". במשכורת של120% ממשכורת מינימום ציפו ממני לנהל צוות, להוביל פרוייקטים וללמוד את כל רזי המפעל שבהקמה.

כל עוד היו חמניות מסביב, עוד הצלחתי להנות מזה. כשהחמניות הוחלפו בבניין מפלצתי, והחמניות היחידות שראיתי היו תמונת מזכרת עצובה במעלית הבניין המפלצתי שהחליף את השדות, הוטרדתי.  עדיין, שום דבר עוד לא חלחל למודעות. אני חשבתי שאני על גג העולם - ואני "כולה" במשרת סטודנט.

מוסר העבודה הגבוה שלי העמיד אותי בשורה ראשונה של המועמדים לתפקיד מנהל הצוות לקראת סיום התואר הראשון. התמודדו לא מעט אנשים על התפקיד, כולם ראויים ומנוסים. המנהל בחר דוקא בי, אחרי סדרה לא קצרה של מבדקים. חשבתי שלפני שאתחייב, כדאי לבדוק את האפשרויות בשוק:

מאחר שסיימתי תואר בתקשורת, ובחלומי הגשתי את מהדורת החדשות של הערוץ הראשון (אל תשאלו אותי למה,בחלומות אין הסבר לכל דבר...) הרמתי טלפון לרפיק חלבי, שהיה בזמנו העורך הראשי."שלום רפיק" אמרתי. שיתפתי אותו בהתלבטותי. "אין התלבטות" הוא אמר נחרצות, "אין לי מה להציע לך".

ניהלתי את הצוות, התקדמתי(יש שיאמרו די מהר) בסולם הדרגות. קיבלתי הערכה אין סופית מכל המנהלים מסביב. לא היה מאושר ממני.

ואז הסיוט התחיל...