לא סוגרת ת'פה - הבלוג של יעל מוריס

פיקולה פסטה

בילוי אחר צהרים ספונטני ולא צפוי בפנינה איטלקית קטנטנה בתל-אביב

יעל מוריס

16/07/2007


סתם יום של חול. חוזרת מהעבודה. נועה מתקשרת. היא והבת דודה מאמריקה, שבאה לביקור, נמצאות בטיילת. הן מחפשות המלצה למסעדה בסביבה, לארוחת ערב. הן רעבות. וחוץ מזה, הן גם מזמינות אותי להצטרף. קודם כל הסכמתי להצטרף. אחר כך הסתבכתי עם ההמלצות. נכון, אני כותבת ביקורות, אבל כשמבקשים ממני המלצות, אם לפי אזורים, אם לפי סיווגים (תמליצי לי על מסעדה רומנטית) אני נעשית בלטה. לא עולה לי כלום בראש. כך יצא, שההמלצה היחידה שהיתה לי באזור הטיילת היתה לונדון. טוב, חשבתי שהן ירצו להישאר בקו החוף. הבת דודה מאמריקה, שיצא לה לגור בתל אביב אי שם בשנות ה-90, הציעה את הבית התאילנדי. הצעה מעולה בפני עצמה, אבל לאור היכרותי עם נועה, ידעתי שזה לא לטעמה. המשכתי לחשוב, הצעתי כל מיני אפשרויות בבן יהודה, הן מצידן הציעו את קפה מצדה, ובכל זאת בסוף נסגר על הבית התאילנדי.

בכל זאת, בעודי צועדת לכיוון היעד שנקבע, נזכרתי במסעדה האיטלקית המתוקה ברחוב מנדליי. אומנם לא הייתי בה בטח כבר חמש שנים לפחות, אבל מדי פעם עוד יצא לי לוודא שהיא עומדת על תילה. אז התקשרתי, הצעתי. נועה, שהיא חובבת ידועה של איטלקי, מיד שכנעה את הבת דודה. אבל כשהגעתי למקום שם היתה – לא היתה. שוב צלצלתי, שוב חזרנו לתוכנית של הבית התאילנדי. המשכתי ממנדליי לבן יהודה בכיוון בוגרשוב בואכה בית תאילנדי, ופתאום, ממש רגע אחרי חציית הכביש ממנדליי, הינה פיקולה פסטה, האיטלקית המתוקה. שוב טלפון, שוב שינוי תוכניות. הפעם סופית פיקולה פסטה.

כל המקום כחמישה שולחנות, ורק אחד היה מאוייש. עד שעזבנו, כשעתיים וחצי לאחר מכן, התפוסה כבר היתה מלאה. המקום מזמין ביותר, קטנטן, מתוק, קיר שלם של יינות, נרות על השולחנות. ומזגן. כי בחוץ שרב בשיאיו (עד שישבור שיאים חדשים). את פנינו (או אפינו) קיבל ריח עז של בישול טוב ושום, מהסוג שמעורר תיאבון. נועה והבת דודה מאמריקה אישרו.

החלטנו לוותר על מנות פתיחה. הבת דודה הזמינה מהמנות הראשונות אוברג'ין מוקרם (38). נועה הזמינה פסטה עם עגבניות מיובשות (49), ובחירתה לפסטה היתה פנה. אני הזמנתי פסטה כרישה ופטריות (49), ובחירתי לפסטה היתה ספגטי. שתי מנות הפסטה היו עם פלפלים אדומים וצהובים. הפטריות במנת הכרישה היו טריות. הספגטי היה דק דק, כמו שצריך. כל המנות היו מעולות. אי שם באמצע המנה נזכר המלצר בטקס הפלפל, והציע לנו גריסה. ברור שהסכמנו. גם השף קפץ לביקור, ובדק אם הכל לשביעות רצוננו.

את הארוחה ליווינו בבקבוק קיאנטי, כי זה פשוט מתבקש. הבת דודה, שבחרה בזן, בחרה באופן אקראי גם במותג – קיאנטי פריסקובלדי (95).  מאחר וכוס עולה 28, היה נראה שאם נזמין בקבוק, נשלם רק קצת יותר, ונשתה יותר. בפועל יצא שאני שתיתי יותר. הבת דודה רק קצת יותר. נועה בזבזה כ-3 שקלים.

למרות שאני לא מתלהבת מטירמיסו, כי אני לא מחובבי המרקם האוורירי, כמו תמיד אמרתי – ננסה ונחליט. כי כידוע, אין שני מקומות עם אותו טירמיסו. אז הזמנו (29). הוא היה מדהים. מרקם של מעדן חלומי.

ביקשנו חשבון, הוא בושש להגיע. אחרי המתנה לא קצרה, פתאום המלצר הגיע עם לימונצ'לו, ומזג לכולנו. היה משובח. גם שלי וגם של נועה. את של הבת דודה לא שתיתי רק כי הן כבר קמו ללכת.

ותחת השפעת כל האלכוהול הזה, ישבתי לכתוב את זה...

פיקולה פסטה
בן יהודה 53
תל אביב
03-5290643, 03-6911603

תגובות מהפוסט המקורי:

1.  נשמע נהדר

סחתיין על הביקורת השיכורה.

גבריאלה   16/07/07 01:23 PM

2.  מזל שקראתי אחרי האוכל....
רמי   16/07/07 02:29 PM
3.  המחירים נשמעים ממש סבירים.

היו גם מנות בשריות בתפריט? רשמתי לפני לבדוק את המסעדה, נשמע ממש טוב. תודה!

יפעת   16/07/07 03:35 PM

4.  לדעתי יש שם מנות בשריות

אבל אני מתבססת על זיכרון שתוי, לכי תדעי...

יעל מוריס   16/07/07 05:07 PM