להיות טובה לעצמי

רביד גולדשטיין ניהלה שיחה ארוכה עם 2013, רגע לפני שהיא נכנסת בדלת: "2013 ביקשה ממני לפני שאהיה טובה אליה, שאהיה ממש טובה לעצמי. לא להלקות את עצמי אם פגעתי במישהו בלי כוונה. להפסיק להתייסר אם עליתי 3 קילו"

רביד גולדשטיין

30/12/2012


זהו זה. עוד שנה חלפה. ושנה צעירה, חדשה, רעננה, בפתח. אני מסכימה לברך אותה ולקבלה בסבר פנים יפות, מבטיחה. אבל מבחינתי זו עסקת חליפין. התנאי היחיד שלי, שתאהב ותחבק אותי בחזרה. יותר מאמא שלה 2012, אם אפשר. ווין ווין.

ניהלנו שיחה, זו שנכנסת, ואני. היא העלתה לפניי מספר נקודות לשיפור, עם דגש מיוחד. 2013 ביקשה ממני לפני שאהיה טובה אליה, שאהיה ממש טובה לעצמי. בקשה לא פשוטה, חשבתי. הנגזרות שלה יכולות להיות מרחיקות לכת. לא להלקות את עצמי אם פגעתי במישהו בלי כוונה. להפסיק להתייסר אם עליתי 3 קילו.

ההחלטה הכי גדולה שלי לשנה החדשה. היא לפרגן לעצמי. הרבה יותר.

השנה הבטחתי לעצמי. שאתחיל להאמין. להאמין בעצמי יותר. לקבל. לאהוב. בשלמות. ללא תנאים. קודם כל את עצמי.

זה מתחיל בלהיות סלחנית כלפי עצמי. לקחת דברים הרבה יותר בקלות. ולהמשיך הלאה באלגנטיות. אבל לא מתוך כורח או אילוץ. אלא באמת מבפנים.

להפסיק לנבור. להשתדל להישאר עם מצפון נקי. ולקחת אחריות רק על מה ששלי. בלי נתיחות שלאחר המוות, בלי לגרום לחברות לרצות להתאבד אחרי ששמעו את אותו סיפור חמש פעמים.

לפרגן לעצמי יותר אומר שאפנק את עצמי בבגדים חדשים או בארוחה טובה, ואפתיע את עצמי מדי פעם. מבלי לחכות למישהו שיעשה זאת עבורי. אני באמת חושבת שזה מה שיעשה אותי שמחה יותר, רגועה יותר, אמיצה הרבה יותר. עם תעוזה רבה יותר.

ואחיה את הרגע, את הכאן ועכשיו.

במסגרת הפרגון לעצמי, אני מבטיחה לאהוב הרבה יותר, ללא תנאים ומבלי לצפות לקבל חזרה; לסמוך יותר, לשחרר יותר. לבוא מאהבה ולחזור אל התמימות.

לחייך גם כשאין סיבה. להנמיך ציפיות מהסובבים אותי ומגבר חדש שייכנס לחיי.

להאמין בעצמי יותר אומר פחות לפחד. ולזהות בכל קושי את ההזדמנות.

זה אומר להמשיך לחלום. לא לוותר לעצמי. ולחיות. יותר.

פולניות היא תיק. גם רגישות.

כשהייתי רואה סטיקרים מטופשים שרשומות עליהם קלישאות, כמו: "למילים יש כוח", או "תחשוב טוב יהיה טוב", "תחייך והחיים יחייכו אליך חזרה", באמת הייתי מחייכת. אולי מסקפטיות, קצת בציניות, ובעיקר הרבה מפחד. כי תחשבו על זה שנייה: אם זה המצב, הרי זה אומר שיש לנו שליטה כמעט מלאה במהלכים של חיינו. כבר לא נוכל למשוך בכתפיים ולהאשים את המזל/ גורל/ יקום/ סביבה, במה שקורה לנו. זה מצריך מלא אומץ, הידיעה הזו שרק אנחנו שולטים ביקום, ולא הוא בנו. שאנו אלה שמזמנים לעצמנו חוויה זו או אחרת, אנשים מסוימים לחיים שלנו, שמחה או עצב; הרי את העבר לא נוכל כבר לשנות, כי מה שהיה - מת. ועל העתיד אין לנו באמת שליטה (מי יודע, אולי אדרס ע"י משאית עוד חמש דקות), ולכן כל מה שיש לי, זה רק את ההווה. אבל עליו יש לי שליטה, ואני יכולה להחליט בכל רגע נתון שאני חיה בשפע. ב'יש' ולא במה שאין, ולזמן לחיי עוד קצת מהטוב הזה.

אז סליחה שאני נשמעת לכם קצת פלצנית. וניו אייג'ית מדי. אבל אני נותנת צ'אנס לשיטה החדשה. כי לשיטה הישנה, תמיד אוכל לחזור. גם ב2014.

>> כותבות מדור היחסים של סלונה מקבלות החלטות לשנה החדשה