בטיפול – יומני התראפיסטית - הבלוג של דנה סיני

מחוֹללת בכרמים, מחוֹללת בחיים

המטפלת תוהה על קנקנו של החג, למה התכוון המשורר כשאמר "אני אוהב אותך" והאם מגיע לרות שאפו ומחיאות כפיים? פוסט חגיגי לחג השבועות

דנה סיני

07/06/2011


חג שבועות הוא חג שאני מאד מחבבת באופן כללי.  יש תחושה של חגיגיות באוויר, ואפילו הומו-אורבנוס כמוני מסוגלת לדמיין את עצמה בתוך שמלמלה לבנה, מפזזת עם זר חרציות על ראשי בגינת הכלבים השכונתית, ואם ביתר ימי השנה, אני קרניבורית לתפארת מדינת הסטייק והקציצה, בשבועות אני מתפנה לשתי דקות ונותנת ריספקט גם לחלב העזים שבקפה שלי.

ואז...לפני שלש שנים, התחלתי לעשות תיקון ליל שבועות.  המלה "תקון" בהקשר זה באה מלשון התקנה, וביחס לחג - התכווננות לקבלת התורה.  אינני בקיאה יותר מדי בהלכות הדת שלנו, למרות שהחבור שלי אליה קיים. במקומות מסויימים יותר ובמקומות אחרים, מעדיפה דווקא מדרשים אחרים שאותם למדתי במהלך השנים.  באותם ימים, כתבתי כמה מלים על החג הזה בעיניי ושיתפתי חברים קרובים, המלים האלו עדיין מלוות אותי, ואני רוצה לשתף גם אותך.

בתחילת הפוסט, כתבתי על ההתקנה. התקנה והתכווננות הן שתי מלים שאני מנסה לחיות את חיי על פיהן. ממש כך.

אחת הטכניקות שבהן אני מטפלת, התטא-הילינג, מאפשרת, בין היתר, להתקין "תוכנות" חדשות ואמונות חדשות, שיחליפו אמונות שאינן משרתות אותנו עוד, ושאינן מקדמות אותנו עוד לשום מקום.

מגילת רות היא אכן אחת המגילות היפות, יש בה ספור על תעוזה, על מסע, על חזוק האמונה, על שתי נשים מיוחדות שחברותן עמדה להן וקדמה אותן. ויחד עם זאת, לא יכולתי שלא לתהות, האם כך דברים צריכים להיות? היכן הבחירה? האם המעשה שעשתה רות בבעז (וכן, היא עשתה אותו, ותסלחו לי על הצרפתית...) היה נכון?

יש לי חברות שכבר בשלות לאמהות ולזוגיות, והרעיון של לפתות גבר לא עלה אצל אף לא אחת מהן. אני מאמינה שהסוד הוא בבחירה, והכח הוא בהתכווננות, או בהתקנה של התוכנה הנכונה.

לעתים, מגיע אליי אדם שחושב שהוא יודע מהי זוגיות נכונה, מהי אהבה, מהי דאגה לאחר. אחד הדברים הראשונים שאציע לו לעשות, הוא להתקין את התוכנה של "אהבה" או "דאגה" לפי הגדרת הבורא (ואיש איש ובוראו הוא), אני מאמינה שאנחנו משנים הגדרות בשל חוויות שעברנו, אהבות נכזבות, אכזבות מאנשים או ממקומות עבודה, ופתאום "אהבה" מקבלת צורה של "ביטול עצמי", של "נטל ועול" של משהו כל כך שונה מהמקור.

אני מזמינה כל אחד ואחת מכן, לקחת את הערב הזה ולעשות קצת חושבים עם עצמו או עם עצמה, לראות אילו דפוסים אנחנו משמרים והאם הם באמת מקדמים אותנו לאן שהוא, האם לשם אני רוצה להגיע? אני חושבת שאני חייבת את זה לעצמי, את הבדיקה הזאת, וכשאנחנו מבינים מה כבר לא מתאים, להגיד תודה, שירתת אותי תקופה, ועכשיו... מתאים לי דרך אחרת, גם אם היא עדיין לא ברורה.
מהנסיון של רות - כך היא הגיעה למנוחה ולנחלה.

הייתי מאחלת לרות שתהיה לה גם אהבה אינטימית ושלא תהיה אם חד-הורית, אבל זה כבר ספור לפוסט אחר.

מאחלת לך דרך צלחה במסע שלך, בהתכווננות שלך ובהתקנת התוכנות הראויות והמחדשות שמתאימות לך

חג שבועות שמח ומי יתן והטנא יתמלא באור, בשפע ובשמחה.

פיזוזי קציר חיטים (צילום: מושב ארכיון צופית, שבועות 1954)

* מוזמנים ומוזמנות להיפגש גם בפייסבוק שלי *