אהבת ספר - הבלוג של יעל אורנן

האם בכל מחיר?

יש ספרים שהם טורדי מנוחה. כאלה שאחרי שקראת בהם את כבר לא יכולה להגיד 'לא ידעתי'...

יעל אורנן

16/03/2012


תעשיית החמלה

יש ספרים שהם טורדי מנוחה. כאלה שאחרי שקראת בהם את כבר לא יכולה להגיד 'לא ידעתי'. ברור שאפשר לדלג עליהם, לעבור לרומנים קלילים או ספרי מתח מרגשים, אלא שאין זו אלא התנהגות של בת יענה. למעשה, עלינו להודות לכותבי הספרים (והעיתונאים, וצלמים)  הללו, שמכריחים אותנו מדי פעם להתבונן מחוץ לבועה הנוחה שלנו. לינדה פולמן היא אחת כזו, עיתונאית הולנדית שהחליטה לתעד ללא הנחות את מאחורי הקלעים של הסיוע ההומניטארי בספרה תעשיית החמלה (הוצאת שלם). טענתה העיקרית היא שמאחר והתקשורת מסדרת סיקור שטחי את האירועים, היא יוצרת לחץ אדיר על ארגוני הסיוע וגורמת לחלוקה בזבזנית וחסרת מחשבה.

דוגמא אחת מיני רבות בספר המאלף הזה היא מחנות הסיוע הענקיים בזאיר לפליטי רצח העם ברואנדה, אשר בשל הסיקור המסיבי  של התקשורת את מגיפת הכולרה שפשתה שם, זכו לסיוע בהיקפים אדירים. אלא שלמעשה פליטים אלו היו מבצעי הרצח, ולא קורבנותיו, אשר נמלטו מרואנדה כאשר הופסק רצח העם, נושאים איתם את כל הרכוש אשר בזזו מרואנדה. וכך נוצר מצב שהמחנות היו עמוסים בכל טוב בעוד שברואנדה עצמה המצב היה בכי רע. כך פולמן מציגה שאלה ותיקה: האם לפעול לפי משנתו של דונאן, מייסד הוועד הבינלאומי של הצלב האדום – שצריך להושיט עזרה לכל מי שצריך אותה בלי לשאול שאלות? או בהתאם לגישתה של פלורנס נוטינגייל, האחות הרחמנייה הידועה, שטענה שפעולות התנדבותיות לעיתים רק מצמצמות את העלויות של הממשלות ומקלות עליהן לצאת למלחמות תכופות וארוכות יותר... "הרהיבו עוז לשאול האם לעשות משהו עדיף תמיד על לא לעשות כלום." אומרת פולמן.

פורסם לראשונה במגאזין חדשות קיסריה