liorlanger - הבלוג של ליאור לנגר

הכימו מאחוריי – המציאות פורצת דרך...

נובמבר 2013. אני פונה שישה חודשים לאחור ומסכמת פרק שללא ספק תלוש מן המציאות שתיכננתי לעצמי. משכבר תבעו עבורי את הביטוי חולה אונקולוגית, חיבור פשוט של סך הנתונים הגדיר נוסחה הגיונית שחיברה בין המשתנים ומכאן, נרקח עבורי תמהיל מר ומורכב שכלל את הגידול בשד, שישה עשר טיפולים כימותרפיים שריסקו כל תא סרטני (אם חלילה נשאר […]

ליאור לנגר

12/11/2013


נובמבר 2013. אני פונה שישה חודשים לאחור ומסכמת פרק שללא ספק תלוש מן המציאות שתיכננתי לעצמי. משכבר תבעו עבורי את הביטוי חולה אונקולוגית, חיבור פשוט של סך הנתונים הגדיר נוסחה הגיונית שחיברה בין המשתנים ומכאן, נרקח עבורי תמהיל מר ומורכב שכלל את הגידול בשד, שישה עשר טיפולים כימותרפיים שריסקו כל תא סרטני (אם חלילה נשאר סרח עודף), מעט מן התאים הבריאים ושיבוש רצף היום והרוח. זהו תמהיל אכזרי שלימד אותי לשמר כוחות נותרים וחיוך ליום הבא, גיוס מיירבי של מוטיבציה ושיתוף פעולה של עצמי עם – עצמי. צלחתי בגאון שישה חודשים מקוללים, עם זאת מאתגרים, מלמדי תעצומות נפש והתמודדות שבדיעבד, אני מגדירה כמרתקים. ביום ראשון ה 13/10/13 סיימתי את פרק הטיפולים הכימותרפיים, הפרק המשמעותי והמכונן, שבתהליך ההחלמה שלי. למעשה, זהו השלב שכאשר נכנסתי לתוכו, יכולתי לנחש מעט ממה שצפוי לי, עם זאת ומן הסתם, לא יכולתי לנחש, מטוב ועד רע, את מהותו והנלווים אליו. כל ניחוש שהעליתי, לא נגע בקצה הדבר (וטוב שכך). בדומה למרבית החולים, סיימתי את הכימו ללא שיער לראשי (וגם כי בחרתי לגלח בכל שלושה שבועות), מעט גבות וריסים אך מלאת מוטיבציה לפרק הבא, שיסכם את פרק הטיפולים הרצופים בבית החולים. הפרידה ממחלקת טיפולי יום, בקומה מינוס אחת – משונה משהו. המקום משרה ביטחון. לתחושתי, את המקום מלווה קונספט "האח הגדול" שמודד ועוקב אחר כל צעד וכל שלב בהתקדמות החולים ואינו מאפשר מעידה. זהו מקום שמאפשר להישען לאחור ולהירגע, כורסאות הטיפול מזמנות נוחות ותנומה חטופה (חרף רעשי הרקע), האחיות נוכחות בכל רגע, ובתוך הכאוס המבלבל, יש מקום לשיח מרתק עם רקמה אנושית מעניינת ומגוונת. פעמים רבות, ניתן לצפות במפגשים חברתיים, מרגשים שלולא הטיפולים, לא היו מתמזגים. שמחתי מאוד להיפרד מצוות האחיות המסור והכל כך מחבק ולצאת זקופת - גו לשלב הבא, טיפולי הקרינה. הפרדוקס בהתקדמות מאופיין בעובדה, שהעלייה נעשית תוך כדי ירידה. מסתבר, שבמקום לעלות כדרך כל התקדמות, אני מתבקשת לרדת אל קומת הקרקע, קומה מינוס שתיים. שלב זה לוקח אותי לקומה מבודדת ומרוחקת מכל מגע עם קרני השמש, מבודדת מסביבת הטבע, לפיכך מאוד צוננת ומנוכרת, מאחר וזו הקומה בה מתנהלות ההקרנות. הוזמנתי ליחידה לרדיותרפיה - היחידה לטיפול קרינתי לשיחה עם מומחה קרינה בכיר לצורך היכרות וניתוח מעמיק של ממצאי הפתולוגיה לתכנון הפרוטוקול. בתום סאגת בירורים מעיקה ובלתי מובנת (בעליל) שנמשכה מספר שבועות, נקבעה מסגרת שתכלול עשרים וחמש הקרנות שילוו אותי במשך חמישה שבועות. כדי שאהיה ממוקדת בפרוצדורת ההקרנות ואשאר חיונית, אני מחוייבת לשמור על מוטיבציה מאחר ואדרש לנסוע לבית החולים בכל יום פרט לימי שישי ושבת והמאמץ, אינו פשוט. בשלושה בנובמבר, הוזמנתי שוב ליחידה לרדיותרפיה  לשיחה עם הרופא איתו נפגשתי כדי שילמד וינחה אותי על פרוצדורת הטיפול הקרינתי (שאורכה בין שלוש לחמש דקות), את הנלווים אליה ובין היתר, תופעות שעלולות חלילה להופיע אבל ממש לא מחוייבות המציאות. עיקרה של הפגישה, סימולציה במכשיר הדמייה (מהלך מדמה קרינה) כדי למקם את האזור שיוקרן. בסיכומו של יום, סומנו שלוש נקודות קעקוע שקבעו את תחום האזור ויצאתי לשיחה עם אחות שהדריכה באשר להתנהלות בתקופת הטיפולים. ההקרנה הראשונה תהיה בשנים עשר בנובמבר והאחרונה בשישה עשר בדצמבר.

מסגרת הטיפולים האינטנסיבית שהחלה בחודש מאי, צפוייה להסתיים בעוד כשבע שנים. פרק  ארוך בו אדרש על פי הפרוטוקול להמשיך טיפול תרופתי, סטנדרטי בכל יום ובנוסף, יצטרפו בדיקות ומעקבים בכל שלושה חודשים ומיני תוספות שאני צפוייה להן בדרך. זוהי המציאות שתנשוף בעורפי כל העת ואצטרך ללמוד לאמץ אותה כי מן הסתם, לא תמיד תהיה בשליטתי. בכוונתי לכייל מחדש את המציאות האונסת והנוגסת ולחזור במהרה לשגרה ולפעילותי המקצועית שנקטעו. משתדלת בכל יום להוקיר על רווחים שהפקתי, על היכולות שצמחו ולשנן את המטרה שהצבתי: לעולם לא לשוב לקומה מינוס אחת.

שנת 2013 קבעה צעדים ומהלכים שנראו בתחילה בלתי נתפסים ובלתי מעשיים. המציאות הבועטת הציבה יעדים שאת הדרך אליהם גמעתי בהצלחה כדי להעיף מעליי את עול המסע. שנה שונה, עמוסה ומטלטלת שטוותה מרקם של חוויות ואתגרים שאין בהם מן הדומה לתוכניות שקבעתי לי לשנה זו. מעתה, השליטה חוזרת לידיי.

המון בריאות.

שלכם,

ליאור