מה בראש שלי - הבלוג של תמר מהגולן

קאזה זו-ארץ הנה באתי הביתה

זאת לא ההפקה הראשונה שנעשית לשירי לאדינו, או לפיוטים מהתפילה, אבל ההפקה הזאת לוקחת את הלב הביתה דרך העיבודים והשירה.

תמר מהגולן

04/06/2015


אי אפשר להאשים אותי בחיבה נוסטלגית, כי אין בילדותי שום קשר למוזיקה שמתנגנת בתקליט הנהדר הזה "קאזה זו-ארץ" ששרים גיא ורועי זו-ארץ. כן, גיא זו-ארץ זה ההוא מערוץ הילדים שהתחתן עם יעל בר זהר. הוא גם שחקן ב"הבימה" והוא גם יודע לשיר, מסתבר, עם אחיו רועי.

הדיסק "קאזה זו-ארץ" מתאים לשמו ובאמת לוקח אותי הביתה. לא לזה שגדלתי בו, אלא לפינה הביתית החמה הזאת בלב. רועי וגיא שרים פיוטים מהתפילה, רומנסות בלדינו וגם שירים מקוריים שנשמעים נטועים בסביבה הטבעית שלהם. כמו "תמיד אמרת לי/ נער הייתי וגם זקנתי/ ולא ראיתי צדיק נעזב" שמדבר על אהבת האדם, אמונה בבורא עולם, ומסורת.

15069830

ארצות המוצא של הגנים שלי כוללות את רוסיה, הונגריה, רומניה, פולין וגם ירושלים, אבל לא ירושלים של שכונת הבוכרים ושל משפחת בנאי, אלא מבתי ורשה. ילדותי עברה עלי במושב קטן ברמת הגולן, שבבית הכנסת היחיד בו התפללו בנוסח בני-עקיבא. לא שמעתי לדינו בשכונה או בבית ספר, אלא רק כשהגעתי במסגרת השירות הלאומי לבית שאן, ונכנסתי לראשונה בחיי לתפילה בבית כנסת ספרדי, והתאהבתי. הרגשתי שייכת למנגינות שכולם שרים ביחד, למילים של הפיוטים, לסגנון, לאווירה. כאילו שמשהו בתוכי היה שם כל הזמן ורק חיכה להזדמנות להתגלות.

העיבודים בתקלט הזה עכשוויים אך עדינים, לא לוקחים את המסורת מפצים אותה ברוק מתריס או פופ מתחנף אלא עושים חסד עם הלחנים המסורתיים. בשירים המקוריים יש אמת ועדינות שמשתלבות מצויין עם הלחנים. כמו בשיר "כל הבשורות" שכתב גיא זו-ארץ "כמה מסיכות אספתי לי עם השנים/ עומד מולך אותו האיש שלא מוצא את המילים" שנשמעות לא זרות, ולא שונות בהרבה מהמילים ברומנסה פונצ'ה פנצ'ה שתורגמה ע"י גיא זוארץ "זמן שעובר אינו עוזר לשכוח/ צער מתוק שלא נותן מנוח/ ואתה היכן שאתה/ שוב אל תברח מהאהבה".

זאת לא ההפקה הראשונה שנעשית לשירי לאדינו, או לפיוטים מהתפילה, אבל בהפקה הזאת אין את הפאתוס שמתווסף לעיתים לשירה הזאת, כמו ששמעתי אצל פררה או יהורם גאון וגם לא תחושת זרות זה משהו מיובא כמו אצל יסמין לוי, למשל. אלא משהו יותר נעים, מקרב, מנחם. את השיר "שלום לך דודי" מאת ר' שלמה אבן גבירול יכולתי לראות בעיני רוחי מושר סביב שולחן השבת, ממש.

בסוף הספרון עם המילים נכתבו תודות המפרטות את כל בני המשפחה, בערך, והתוצאה אכן נשמעת כמו חיבוק משפחתי, חם ואוהב. ממליצה לצרוך אותו ביום שישי או כשרוצים נעימים.

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt