חדר 514: אשה מובילה

בסרט החדש "חדר 514" עומדת במרכז אשה חזקה ונחושה, חוקרת מצ"ח שלא מהססת לפעול בניגוד לנורמות, להתעמת עם הסמכות והגבריות בצבא, ומנהלת רומן עם מפקדה. פרופ' שולמית אלמוג חושבת שהוא מעדכן את האופן בו נשים נתפסות בצבא

פרופ שולמית אלמוג

04/11/2012


הסיטואציה העומדת במרכז חדר 514, סרטו הראשון של שרון בר זיו, היא התמודדות חיילי צה"ל עם מצב דברים בלתי-נסבל בשטחים. מדובר בנושא שוריאציות שונות שלו כבר זכו לטיפול קולנועי בעבר, ומבחינה זו חדר 514 אינו פורץ את גבולות סוגת סרטי הצבא הישראלים. התימות המוכרות - המחיר הרגשי והנפשי הכבד שמשלמים חיילים בסיטואציה של כיבוש, והמתח שבין שני אתוסים מתחרים – טוהר הנשק מול אחוות החיילים, מופיעות גם בסרט הזה. ועם זאת, לפנינו יצירה רעננה ומעניינת. מה שמייחד את הסרט הוא הדבר הבא: לראשונה מופקע נרטיב "יורים ובוכים" מטריטוריה גברית בלעדית, ואישה נוטלת לעצמה, כמעט בכוח, תפקיד מרכזי, הכרוך בקבלת החלטות משמעותיות, בזירה הממשית בה פועל הצבא. במרכז הסרט עומדת דמות של אשה חזקה, בעלת אישיות מורכבת, מסקרנת, וחפה מסטריאוטיפים של נשיות.

האישה היא אנה, בגילומה הנהדר של אסיה נייפלד. אנה היא חוקרת מצ"ח ממוצא רוסי, על סף שחרור. היא ממונה על חקירה הנפתחת בעקבות תלונה של פלסטינים כי קצין התעלל בהם. שני הנחקרים המרכזיים הם נמרוד, סמל שבעידודה הנמרץ מגלה כי מפקדו אכן אחראי להתעללות, ודוידי, מפקד הפלוגה אותו מעמתת אנה עם ההאשמה בהתעללות.

אנה הודפת בקלות את הטיעונים השגורים המוטחים בה בנוסח "מה בחורה יכולה לדעת על-מה שקורה בשטח", או "את לא מבינה למה את נכנסת ואיזה נזק בטחוני את יכולה לגרום", וממשיכה במסע גילוי האמת, למרות החסמים המשמעותיים העומדים בדרכה.

לא לגמרי ברור מה מניע אותה ומה המקור לנחישות שלה ולדבקות במיצוי החקירה. כידוע, וכפי שסרטי צבא רבים שקדמו לחדר 514 משקפים, בתודעה הקולקטיבית הישראלית נוכחת עמדת-עומק שעל פיה השירות בצבא מסכן חיים, דורש הקרבה, ומגן על קיומנו, ועל כן לא ראוי ולא נכון להכפיף בקפדנות סיטואציות הנוצרות בצבא לנורמות משפטיות ולחקירות משפטיות. האם ה"אחרות" היחסית של אנה, שמוצאה הרוסי מובלט מאד בסרט באמצעות שיחות טלפון תכופות ברוסית עם אימה, יוצרת אצלה את העמידות לעמדת-העומק הזו? או אולי מדובר באישיות ייחודית, שניחנה ברמה גבוהה במיוחד של אתיקה ומוסר?

התמונה מסתבכת עוד יותר לנוכח הרומן שמנהלת אנה עם ארז, מפקדה הישיר, המאורס לאישה אחרת. כידוע, הנורמה התרבותית והחברתית אינה רואה היום בעין יפה מערכת יחסים מסוג זה, ונורמות המשפטיות אף אוסרות על קיום יחסי מין בין מפקדים לחיילות. אבל בהקשר הזה אנה אינה מפגינה רמה גבוהה של אתיקה והשלמה עם כללי המערכת, ובוחרת במופגן לנהל את מערכת היחסים האסורה עם המפקד. גם בהקשר זה הבחירה של אנה מעוצבת כמקרינה עוצמה, וכמעוררת שאלות באשר לתקפות הנורמות החדשות. היא לא מצטיירת כמנוצלת, מוטרדת מינית או מושפלת, אלא כאישה חזקה, כמובילה ולא כמובלת, וכמי שהיתה יכולה, אם רק היתה רוצה, לגרום לארז לבטל את החתונה המתוכננת ולהפוך לבת זוגו. אלא שהיא לא רוצה. היא מעוניינת, מטעמיה שלה, רק במערכת היחסים המינית והסודית.

ולצד העוצמה הזאת, יש לדמותה של אנה גם מימד רגיש ופגיע . ברגע מסויים היא ממררת בבכי נורא, אבל לא בגלל שהיא אישה. ממש לא. היא בוכה בסיטואציה שבה כול אדם בעל רגישות אנושית היה בוכה.

המהלך שבלב חדר 514 – הצבת אישה צעירה בעין הסערה, לב הסיטואציה הצבאית המסויטת, הוא חשוב. הוא מסמן את האפשרות לנרמל, ולו במידת מה, את דפוסי החשיבה הקשורים לצבא ולפעילותו, להרחיב את תחום הדיון בשאלות של אשמה ואחריות הקשורות להתנהלות הצבא, ובמקביל – לעדכן את האופן שבו נתפס מקומן של נשים בתוך הצבא.

.