mitnachlot - הבלוג של מתנחלות ברשת

תנו להם גב

בעידן בו המציאו את הווטסאפ, הוויז, הטלגרם, הפייסבוק, המובילאיי וגולת הכותרת – האיי-רובוט, מערכת החינוך נשארה כמעט ללא תזוזה. השינוי יכול לצמוח מתוך המערכת, אבל זה גם בידיים שלנו, ההורים - פחות לדרוש ויותר לעשות

מתנחלות ברשת

08/07/2019


כרמי אור , בת 41, נשואה ואם ל-4 בנים. יועצת כלכלית ומרצה. גרה ביקיר (בינתיים)

ספר עב כרס לא יוכל להכיל את כל המילים שעלו בי במהלך שנות הלימודים של הבנים שלי, לטוב ולרע. יש לי המון מה להגיד על מערכת החינוך.
זה מתחיל במטפלת או משפחתון שהבנים שלי ואני פגשנו בגיל כמה שבועות או חודשים, ממשיך בגנים ומסתיים בכיתה י"ב.
12 שנים במערכת החינוך זה עידן שלם!
מאז התחלנו את המסע עברו 19 שנים בדיוק. ועדיין – מעט מאוד השתנה. בזמן שבו המציאו את הווטסאפ, הוויז, הטלגרם, הפייסבוק, המובילאיי וגולת הכותרת – האיי-רובוט, מערכת החינוך נשארה כמעט ללא תזוזה. זה לא שלא קרה כלום – כתבו תכניות לימוד חדשות, הכניסו מקרנים וטאבלטים לכיתות, ואפילו עברו לשיעורים מתוקשבים (מילה שאף פעם לא הבנתי את משמעותה). אבל השיטה שבה מאות ילדים נכנסים כל יום באותו שער לאותו מבנה ומתחלקים שרירותית לפי גיל לתוך כיתה - נשארה אותו דבר.

הלו"ז הצפוף במעון וההכתבה בכיתה ו' די דומים. לכאורה מטרתם להצמיח את הילד ולהפוך אותו למבוגר אחראי, יצרני ומתפקד. אבל איכשהו מה שעובד במעון (לפחות באלה שמתפקדים היטב – זכינו לגמרי ששלנו היה אחד כזה) פחות עובד ככל שעוברות השנים.
המבט החלול והנרגן סביב שיעורי בית משעממים וחומר לימוד לא מלהיב מכווצים לי את הלב בכל פעם שמישהו מילדיי לא עומד בדרישות ומגיע עם "פתק" נוזף מאחד המורים.
כבר שנים שאני מחפשת פתרונות חינוך מתקדמים ומתקשה לראות אור בקצה המנהרה. או שזה רחוק, או שזה מאוד יקר, או שזה מדהים אבל לא ברוח היהדות שחשובה לי כדרך חיים. בקיצור – סמטוחה.

ילד בשיעור אומנות

שיעור אומנות ביתי

אבל אני פה לא כדי לספר על הצער והכאב או על מורים שלא מתאימים לכלום, או לזעום על מטפלות מתעללות באופן שהסיוטים הכי גדולים שלי לא דמיינו (ולא, לא צפיתי בסרטונים. נשבר לי הלב רק מהמילים, אין לי יכולת לצפות בזה בלייב), אני פה כדי לספר על מקום אחד שמפליא לעשות ופורץ מתוך הרגולציה הנוקשה של משרד החינוך ומצליח להיות פנינה אצילה.

בית ספר יסודי יקיר – נעים להכיר!
הכל התחיל לפני שנים רבות, כשבית הספר הוקם והיה מאוד יישובי וקהילתי ומכיל. אחר כך הישוב גדל ומנהלים התחלפו והדרך קצת אבדה. אבל אז ההורים התערבו והפצירו ובדקו ושכנעו והביאו את המלכה, דליה רובין, מי שמנהלת את בית הספר ביד רמה כבר יותר מעשור.
לא הכל מושלם, אף פעם לא יהיה מושלם. אבל זה בית הספר היסודי היחיד בארץ (ככל הידוע לי, מוזמנים לתקן אם אני טועה) שבחצר האחורית שלו יש חוות סוסים וכלבייה טיפולית שפועלות לאורך כל היום. זה בית הספר היסודי ה"רגיל" היחיד בארץ (שוב, לא בדקתי) שמגיעים אליו תלמידי חינוך מיוחד מ-20 יישובים ומשולבים בכיתות קטנות ובכיתות הרגילות בצורה מעוררת השראה.
אם לא היו כל כך הרבה חוקים והגבלות, ברור לי שגם עניין הכיתות לפי גיל היה מקבל צורה אחרת וכך גם אופן הלמידה בכיתות והרכב הצוות.

יקיר

בית ספר שהיה כיף ללמוד בו, ממ"ד יקיר

בעידן שבו יש פרסונליזציה של כל השירותים, דווקא 18 השנים הכי חשובות של האדם עוברות עליו במערכת שלא מותאמת ישירות לאופיו. אני מרגישה בת מזל שלפחות עד כיתה ו' ילדיי הלכו בשמחה כל בוקר למסגרות. מבאס שהיציאה לחטיבה ולתיכון השאירה טעם רע ורק בניסי-ניסים כל אחד מצא את מקומו אחרי מסע ארוך ומייגע.

אחד הדברים הכי מהותיים שלמדתי הוא, שלהיות מעורבת ולפעול למען ערכים ראויים, יכול לעשות שינוי. זה אמנם מעט ולאט, אבל העובדה שההורים בישוב מאוד תומכים במערכות החינוך ושותפים מגיל מעון ועד סוף היסודי במסגרות, שנמצאות ממש מטר וחצי מהבית, עושה את כל ההבדל. כשלמנהלת טובה יש את תמיכת ההורים ולמטפלת מעולה יש גב ותנאים לעשות קצת יותר, הן פורחות לטובת הילדים.

אז נכון, המון שנים של התנדבות בוועד הורים הגיעו לסיומן (די, התעייפתי), אבל הן היו חשובות לאין ערוך. ונכון, לא כל מה שרצינו קרה (המשך היסודי עד כיתה ח', חופש תקציבי מלא לצוות ניהול, אולם ספורט סגור ועוד), אבל המון דברים אחרים כבר קורים בפועל או נמצאים בשלבי התקדמות משמעותיים.

אני חושבת שעיקר ההצלחה של מסגרת חינוכית היא בהקשבה לתלמיד והגמשת המערכת לטובת היכולות והצרכים.
מצד שני, ההורים צריכים פחות לדרוש ויותר לעשות למען. בסוף אלה הילדים שלנו.
ככה לדוגמה, חבורת הורים נחושה אצלנו בישוב החליטה ליצור תכנית בר מצווה. בכוחות משותפים ותוך רתימת הורים נוספים, הם יצרו תכנית שנתית שמכילה ערבי גיבוש, לימוד, נסיעה לסיורים, חוויות בשטח ותכנים משמעותיים הקשורים בתפילין ובקבלת עול מצוות. אף אחד לא הכריח. תוכננו תאריכים, מופו כוחות פנימיים ונגבה תשלום בפייבוקס. הכל מושתת על כמה שפחות עלויות חיצוניות וכמה שיותר עשייה של הורים. מדהים!
ובמקום שבו דברים הם לא "מובן מאליו", יש עשייה שמחה ומלאה יצירתיות.

יש לנו חודשיים להעביר עם הילדים, זה הזמן לעשות תכניות, להתאגד עם הורים אחרים, לג'נגל היטב ולהבטיח קיץ נעים וחזרה טובה למסגרות.

עוד לא אבדה תקוותנו...