smdr - הבלוג של סמדר - בצמיחה

שבוע איטי שכזה

מאז שהכרתי את בעלי התקופה שלפני יום הזיכרון הייתה עבורו תקופה קשה מאוד ואף פעם לא הבנתי באמת ולעומק מדוע. בעלי היה אח שכול ותמיד אמר שיום הזיכרון קשה לו הרבה יותר מיום האזכרה עצמו. עם השנים יחד למדתי להבין ולכבד את הקושי שלו ולעזור לו לעבור את הימים הקשים האלו ובמיוחד להתגבר על המעבר […]

סמדר - בצמיחה

19/04/2015


מאז שהכרתי את בעלי התקופה שלפני יום הזיכרון הייתה עבורו תקופה קשה מאוד ואף פעם לא הבנתי באמת ולעומק מדוע. בעלי היה אח שכול ותמיד אמר שיום הזיכרון קשה לו הרבה יותר מיום האזכרה עצמו. עם השנים יחד למדתי להבין ולכבד את הקושי שלו ולעזור לו לעבור את הימים הקשים האלו ובמיוחד להתגבר על המעבר החד בין יום הזיכרון ליום העצמאות.

היום אני מוצאת את עצמי במצב שלו, ממקום אחר אבל אני חושבת שעכשיו אני מתחילה להבין על מה הוא דיבר.

מרגע שהסתיים חג הפסח אני מרגישה מועקה כזו שיושבת ולא מרפה. זה התחיל ביום השואה שהשנה שוב היה לי קשה מאוד. אין מה לעשות כשמאבדים מישהו קרוב כל עיסוק במוות ואפילו במוות שהתרחש לפני שבעים שנים מעלה את המוות הפרטי שלך. האבדן הוא אותו אבדן למרות שהנסיבות שונות לגמרי !

והשבוע, שבוע שרק התחיל ואני מרגישה שהוא מתקדם בצעדים של צב ! כל הזמן חושבת עליו, חושבת על יום רביעי בהר הרצל, על החוסר העצום, על אמא שלו שאיבדה שני בנים וזה לא נתפס, על אחיו שמארבעה הפכו לשנים, עלי - אלמנה ???? ועל הילדים שלנו שכל כך מתגעגעים !

כשבעלי חלה ואושפז בדיוק התחיל מבצע צוק איתן, אני זוכרת שניסיתי המון זמן להשיג את אחד הרופאים שטיפל בו וכשלבסוף הוא ענה לי הוא אמר לי שהוא בעזה לפעמים בפנים ולפעמים בחוץ. אני זוכרת טוב מאוד את השיחה שלנו, אמרתי לו שאני לא יודעת באיזו מלחמה להתמקד יותר בזו של העם או בזו הפרטית שלנו, של בעלי שנלחם על חייו. הוא אמר לי שהעם יסלח לי ושעכשיו אני צריכה להתמקד במלחמה הפרטית שלנו. זוכרת בדיוק את הזמן והמקום שניהלתי את השיחה כאילו שזה היה הבוקר. והנה גם במלחמה שלי וגם במלחמה של העם הפסדנו חיילים טובים וחשובים. היום אני מסתכלת על הדברים אחרת, מבינה כמה כל חייל וחייל הוא באמת עולם ומלואו, מבינה את החוסר.

כל השנים שאלתי את בעלי אם הוא לא מדמיין את אחיו כשהוא גדול, בעל משפחה,במה הוא עוסק והוא תמיד ענה שלא. הוא סיפר שהוא זוכר אותו כמו שהוא היה כשחי ושלעולם יישאר אחיו הגדול למרות שכבר מזמן עבר את גילו. היום אני מבינה בדיוק למה התכוון. אני לא מסוגלת לדמיין אותו מבוגר יותר, זקן עם שערות שיבה, עם נכדים, ממש לא. יש המון תמונות היום בעידן הפלאפוני שלנו ואני מסתכלת בלי סוף ורואה סרטונים ושומעת את קולו אבל התמונה שהכי חקוקה לי בראש היא התמונה האחרונה שלו כשעמדנו ליד מיטתו וליווינו את נשמתו בשירה החוצה. היינו לידו ושרנו לו וזו התמונה הכי ברורה שיש לי כל הזמן בראש. ברור לי שגם בעוד עשרים שנה ככה אזכור אותו צח, שליו ונינוח.

אהוב יקר שלי, שבוע לא קל אבל אני מרגישה שאתה כאן איתי. מרגישה שאתה רואה כמה שיה מדבר עליך ומתגעגע, מרגישה שאתה מחזיק לי את היד ברגעים האלה ובטוחה שתעזור לי להגיע ליום רביעי בערב שלמה ושפויה, שאוכל להעביר לילדים שלנו שלמרות הכל צריך להמשיך ובשמחה מתוך בחירה!

אז בינתיים מתפקדת על אוטומט ובטוחה שיעבור מהר....

סמדר