F1 וירכיים שלא משקרות

בחורה עם מחשב נייד

עד לפני שבועיים, אם הייתם שואלים אותה מה זה F1, הייתי בודאי חושבת על המקש במקלדת ולא יותר מזה (פשוט כי עדיין אין שום מעצב בגדים בשם הזה…). ואז הזמינו אותנו זוג חברים ל – F1. מתוכן השיחה הצלחתי להבין שלא מדובר בהפנינג לפריקים של מחשבים והאקרים מתחילים (אחרת, למה שאוזמן לזה?), אלא בהזמנה רשמית למרוץ המכוניות היוקרתי שמתקיים בסינגפור אחת לשנה בסוף ספטמבר. והיות ובשנה שעברה פיספסנו אותו במספר ימים זעום, שכן הגענו הנה ב- 1/10, החלטנו לתקן השנה את האיוולת ונענינו להזמנה.

אם היה זה בלוג גברי בודאי היה המחבר כותב כעת מהידע הכללי שלו, כמובן, ש: פורמולה 1 הוא סבב מרוצי המכוניות היוקרתי ביותר בעולם ומהווה את הרמה העליונה ביותר שבמרוצים פורמולה (שמסתבר שזו סוג של מכונית…הפורמולה…הערת המחברת המלומדת). פורמולה 1 כוללת סדרה של מרוצים במסלולים מיוחדים ותארי אליפות עולם שנתיים לנהגים ולקבוצות. הסדרה נחשבת לענף הספורט היקר ביותר בעולם ועלות מרוץ בודד נאמדת ב-229 מיליון $. 

 ומוסיף וכותב ש: מרוצי פורמולה 1 מתקיימים במהלך סוף השבוע לאורך השנה, על פי רוב בהפרש של שבועיים זה מזה כאשר בשנים האחרונות המרוץ הראשון מתקיים בחודש מרץ והאחרון בנובמבר. המרוץ מתקיים ביום ראשון וקודמים לו מקצה המוקדמות בשבת ושלושה מקצי אימון קודם לכן. המרוצים מתקיימים במדינות שונות על פני ארבע יבשות. ותודה לויקיפדיה שהביאוני עד הלום.

וכפי שציינתי בפתיחה, לנו היו כרטיסים ליום שבת, ל"מוקדמות", הידועות גם בכינוין: qualification, שמטרתן לקבוע את מיקומו של כל נהג במרוץ המרכזי ביום שאחרי.

הבונוס של ימי הפורמולה 1 הוא הפנינג של זמרים שבאים להופיע. מזמרים שהעלו אותם באוב כמו: ריק אסטלי/אסלי (תלוי באיזה חומוסייה הוא מנגב), דרך בוי ג'ורג', שאגי, לינקלן פארק וגולת הכותרת של יום שבת ב- 20:30 – שאקירה.

התייצבנו ב"עיר" שהוקמה לטובת המרוץ, אכלנו קצת מזון בריאות שכלל פיש אנד צ'יפס שנראה היה כפרסומת מוסווית לשמן קנולה, צ'יפס,למי שלא רצה שהצ'יפס שלו ייגע בדג, ונאצ'וס עם צ'יז, למי שהרגיש בתת תזונה אחרי כל הארוחה המזינה הזו, ונכנסנו לתוך המיני וומבלי שהוקדש לטובת ההופעות של "המתאבנים" שהוזמנו להנעים את זמנו של הקהל שהגיע לחזות ב"מנה העיקרית" – המרוץ, שנקבע לשעה 22:00. טרם נכנסנו עוד הספקנו לקנות אטמי אוזניים ולבדוק את יעילותם כי ברקע התאמנו החבר'ה למוקדמות של עוד שעה וחצי.

בסינגפור כמו בסינגפור, הכל בזמן ושאקירה התייצבה על הבמה כדי לא להתעסק עם המארגנים המקומיים בשעה 20:30 בדיוק. היא לבשה, אם אפשר לקרוא למעט שהיה עליה, "לבוש", טיץ שחור מבריק  וצמוד בצורה שהיתה גורמת לי להיראות כמו חתיכת בשר שקשור בחוט בסופר, אבל לה לא יצאו שום שומנים מיותרים משום מקום בגוף. מעליו לבשה גופיית רשת זהובה שחשפה בטן מחוטבת להפליא. השיער שלה היה בלונדיני במידה הנכונה ושמר על צורתו לאורך כל ההופעה, מה שלא ניתן היה להגיד על השיער שלי שאיבד צורה כבר בשיר השני שלה. היינו כחולמים.

לא הכרנו את רב השירים, אבל נהננו מה – show. שאקירה יודעת לתת תמורה לאגרה והיא נתנה אותה בצורה של הרבה נענועים וריקודי בטן (בכל זאת חצי לבנונית), הרבה פוקוס על הטוסיק המעוצב שלה, קול טוב, תלבושות משתנות – מלבוש מלא לחזייה בשעה וחצי,שירים קצביים, התמרחות על נגב הבס, קאסט מרשים של נגנים, שמנה גם נגנית כינור מעולה, זמר ראפ שחור חתיך לא פחות משאקירה שבעיקר היה עסוק לצעוק "שאקירה, שאקירה" וכמה שירים מוכרים כמו: whenever,whenever.

בתום השעה וחצי ואחרי שהשתכנענו ש- hips don't lie, עלתה שאקירה להדרן ונתנה את השיר שכולם חיכו לו: Africa. השעה היתה בדיוק 22:00 כשהתחלנו את מסעינו מהאיצטדיון למקומות שלנו במה שמכונה ה- grand prix, היציע המרכזי. מרכזי הוא לא היה…הרגשתי שאני צועדת קילומטרים בקצב של צב עד שהגענו למקומות שלנו. בינתיים החל המרוץ – כי בסינגפור, כמו בסינגפור, עשר זה עשר. ואם הנהגים היו שם בזמן, אין סיבה שצופי שאקירה לא יגיעו, עם כל הכבוד לירכיים…ויש כבוד.

הרעש היה מחריש אזניים, המכוניות חלפו על פני במהירות שיא, עד שלא הייתי בטוחה שהן באמת שם. המרוץ היה חוויתי משהו, קצת כמו לצפות במסלול מכוניות מרוץ צעצוע שקורם עור וגידים בחשכת הלילה, אם כי כמעט עד הסוף לא ידעתי שהפורמולה היא שם המכונית שבה מתחרים הנהגים, ששומאכר האגדי עדיין בחיים ונוהג במרוץ, ושבמכונית הפורומולה אין מזגן…

אבל דבר אחד ידעתי בודאות – ירכיים לא משקרות. וביננו, זה מה שחשוב, לא?

להלן קישור לשיר המדובר ולירכיים שהמדוברות

http://www.youtube.com/watch?v=MuL8PFWokxU

פז ארבל
אני פז, כבר לא בת 34, עברתי עם משפחתי לסינגפור בתחילת אוקטובר 2010 עד 2014 וב 7.3.18 יצאנו לרילוקיישן נוסף בהולנד (האג). מאז לא מפסיקה לכתוב על החוויות שלנו ועל החיים ב"גולה" המשתנה. לאחרונה למדתי את שיטת styling therapy באמצעותה התחלתי לשלב בין שתי האהבות הגדולות שלי - לטיפול ולסטיילינג ומאז אני קוראת מגזין "ווג" באותה גאווה בה אני קוראת את פרויד.