צרחנית אינטרנט - הבלוג של Netta Doron

האם אהבת בע"ח עושה אותנו טובים יותר?

הילדה הקטנה של השכנים מפחדת מהכלבה שלנו המקסימה. כמי שגידלה כל חייה כלבים ומחנכת לאהבה כזו גם את ילדי, אני מנסה למצוא לעצמי הסברים, מדוע קיימים בעולם ילדים שמפחדים מכלבים? חיה קסומה, רגישה, אוהבת, נאמנה וחכמה. החבר הטוב ביותר שיכול להיות לכל ילד. אני מרשה לעצמי לשער שרבות תלוי בהוריהם של אותם ילדים. ועוד אני […]

Netta Doron

07/09/2013


נטע דורון

חינוך לאהבה

הילדה הקטנה של השכנים מפחדת מהכלבה שלנו המקסימה. כמי שגידלה כל חייה כלבים ומחנכת לאהבה כזו גם את ילדי, אני מנסה למצוא לעצמי הסברים, מדוע קיימים בעולם ילדים שמפחדים מכלבים? חיה קסומה, רגישה, אוהבת, נאמנה וחכמה. החבר הטוב ביותר שיכול להיות לכל ילד.

אני מרשה לעצמי לשער שרבות תלוי בהוריהם של אותם ילדים. ועוד אני מרשה לעצמי לומר בפה מלא שאנשים שאוהבים בעלי חיים הם אנשים מהטובים ביותר.

מאז שאימצנו את הכלבה שלנו, השחורה, התזזיתית, חיינו קיבלנו תפנית חדה.

נטע דורון

לקחת אחריות - ילדים וכלבים

הבית עמוס ברגשות, ודינמי ביותר. הרגשות,אגב, הן בעיקר של שמחה, והמון צחוק וחיוכים. נוצר הווי שלם סביב היצור השעיר שנכנס לחיינו. שלא יהיה רגע ספק: הגברת מייצרת לי הררי ליכלוך בדמות שערות וחול שעלי לנקות מדי יום.

היא גם דורשת מהילדים לקחת אחריות, להוציא אותה בשעות שלא תמיד נוחות להם, לזכור להאכיל אותה ולשמור שלא תקפץ בחדווה על ילדים ותעניק להם ליקוק מיותר (לא כולם מעריכים את המתנה הזאת, מסתבר). העובדה שצריך לתכנן את סדר היום בהתאם ליציאות עם הכלבה דורשת לפעמים לוותר על הליכה לקניון עם חברות, ומי שרוצה בכל זאת ללכת, צריכה לתכנן מראש עם אחותה, קרי - תורנות! ובכל זאת, לא ניתן לתאר את חיינו ללא הכלבה.

הזכות לאהבה

בתוך כל חובות אלה מסתתרת בעצם זכות גדולה: להעניק אהבה, ולחוות אהבה. מדובר בעצם בפיתוח מערכת יחסים עם יצור חי, לקיחת אחריות, התמודדות עם אחריות. להיתקל בקשיים, לחוות תסכולים וגם לא מעט חרא (במובן האמיתי של המילה..). כמי שגדלה כל חייה עם כלבים, אני שמחה לדעת שהנחלתי לילדיי את האהבה לבעלי חיים, עד כדי כך שנתבקשתי מצידן לאמץ כלב בדיוק לפני שנה.

כשאני באה לאסוף את הקטנה מבית הספר עם הכלבה שלנו אני נתקלת בשני סוגי ילדים: הסוג הראשון ניגש באהבה והערצה לכלבה, שלא לומר קנאה בילדה שלי, שהרי לה יש כלבה ולהם אין... הגברת הפרוותית חשה את האהבה ומגיבה בקפיצות שמחה וליקוק אוהב לכל המעניק לה אהבה. הילדה שלי מתמלאה גאווה בכלבה שלה. היא משביעה אותי לבוא איתה כל פעם לאסוף אותה מבית הספר..

מדהים לגלות כמה ילדים אלה מקבלים בשיא הטבעיות את גילויי האהבה. הם מלאי בטחון, מעניקים בחזרה אהבה, מתעניינים לגיל הכלבה, לשמה, מלטפים, מתפעלים, ומייצרים אינטראקציה חיובית מדהימה ומהירה. גם הביישנים שבהם,אגב. הכלבה ממגנטת אותם.

הסוג האחר, הילדים שמפוחדים מהכלבה, לוקחים מרחק ממנה ונחרדים לעצם המחשבה שהיא תתקרב אליהם. הם חרדים מקשר איתה, נלחצים ממנה וודאי שלא אוהבים אותה או חושבים על יצירת מגע איתה. יצויין שהם המיעוט.

אני יכולה להניח שילדים אלה חוו חוויה שלילית כלשהי בעבר עם כלב, או שאולי לא?

ייתכן שהוריהם הכניסו להם לראש שצריך לפחד מכלבים. ייתכן שהמסר הועבר לא בצורה ישירה, אלא באופן סמוי, אפילו לא בכוונה. אבל התוצאה היא שהם העבירו בצורה כלשהי פחדים משלהם לילדיהם.

אנשים טובים יותר

כך או אחרת, אני סבורה שהורים המחנכים במעשיהם לאהבה לבעלי חיים מעבירים את המסרים החשובים ביותר בחינוך: אהבה, לקיחת אחריות, חמלה ובניית מערכת יחסים בריאה. אם תשאלו אותי, זה לא פחות חשוב מללמוד מתמטיקה או אנגלית.