צרחנית אינטרנט - הבלוג של Netta Doron

די להדפסות! מחכים לעידן הדיגיטל בבית הספר

כמדי שנה אני מייחלת שלא אצטרך לקנות ספרי לימוד רגילים לילדיי ומתאכזבת. בעידן האייפוד/אייפד/קינדל ושאר טכנולוגיות דיגיטל זה די טבעי. הילדים שלנו הם און-ליין נטורל. תוסיפו לכך את כאב הכיס הנגרם בשל קניית הררי הספרים, את חוסר הרווח לחנויות הספרים וקבלו עיסה סמיכה של חוסר יעילות במיטבה. אז כן, שוב לא הגיעה בשורת הספרים הדיגיטליים […]

Netta Doron

25/08/2013


כמדי שנה אני מייחלת שלא אצטרך לקנות ספרי לימוד רגילים לילדיי ומתאכזבת. בעידן האייפוד/אייפד/קינדל ושאר טכנולוגיות דיגיטל זה די טבעי. הילדים שלנו הם און-ליין נטורל. תוסיפו לכך את כאב הכיס הנגרם בשל קניית הררי הספרים, את חוסר הרווח לחנויות הספרים וקבלו עיסה סמיכה של חוסר יעילות במיטבה.

אז כן, שוב לא הגיעה בשורת הספרים הדיגיטליים למערכת החינוך,כמדי שנה. בעצם, שום בשורת דיגיטל לא הגיעה. עדיין. שוב נכנסים ילדינו למנהרת הזמן כשהם חוצים את שער הכניסה לבית הספר. אה, אז כך נראה עולם אנלוגי, עתיר ניירת וחסר דינמיות! ותמסרו ד"ש לטוני!

נטע דורון, משרד החינוך, חינוך דיגיטלי

איך זה מרגיש לחזור אחורה בזמן? תשאלו כל ילד בבית ספר

שוב יצטרכו הילדים לסחוב את כל הניירת והספרים על גבם הרך. שוב אצטרך לחדש כמדי שנה רכישת ספרים, כי גוזרים עלינו, ההורים, קופונים, משנים מהדורות כך שלא ניתן להעביר ספרים מילד לילד. שוב אצטרך להכין מלאי נייר להדפסה. כי להיות תלמיד בישראל בשנת 2012-3 פירושו להגיש עבודות מודפסות!!

כיצד קורה, אני שואלת את עצמי, שאנחנו, סטארט-אפ ניישן, אומת הוואטסאפ, הגאדג'טים וההייטק, מגדלים מנגד את הילדים במערכת חינוך שדומה שכמעט וקפאה על שמריה מאז שנות ה70/80?

חווית הלמידה בכיתה - האמנם חוויה?

המרחב הכיתתי בו אמורים הילדים להקשיב 6 שעות או יותר למורים נראה היום כפי שהיה לפני כ 20 ויותר שנה - לוח (התחלף משחור ללבן) כיסאות ושולחנות. ייתכן שהשינוי המרכזי היחיד הבולט הוא עלייה במספר הילדים בכיתה. מעבר לכך, אמצעי ההמחשה ושינוי בחוויית הלמידה לא השתנו כלל, למעט אולי ברקו שמקרין מדי פעם מצגות. דרכי ההוראה נותרו בעינם.

קשה לי להבין כיצד ניתן להעביר שנה אחרי שנה מערכת המתוקצבת היטב ולהשאירה אנלוגית באופייה. מקרן המצגות או שימוש באתר בית ספרי (אליו אתייחס תכף)  אינם מהווים שום בשורה דיגיטלית מבחינתי. ובהינתן תנאים אלה, לא פלא, איפה, שהילדים לא מרגישים מספיק מאותגרים בבית הספר, אינם מתעניינים מספיק, ואולי כתוצאה מכך, גם אינם מרוכזים. הם חסרי רצון להתעמק בנלמד. מה הפלא? הקצב איטי, החוויה מונוטונית והאנלוג שולט.

זה לא שהם עצלנים או שהדור התקלקל מאז, אלא הם פשוט מ ש ו ע מ מ י ם! (קראו כאן אודות סקר חדש של עיתון הארץ)

  • מדוע,אני שואלת, מבקשים  מהתלמידים לגשת ולהוריד עבודה מקובץ דיגיטלי, להדפיסה ולהגישה על גבי נייר? מה הואילו חכמים??
  • מדוע לא ניתן לבקש מהם להגיש עבודות בצורת מצגת אינטראקטיבית קצרה ומתמצתת? (לעיתים זה קורה,אך לא מספיק)
  • מדוע לא מבקשים מהם לפתח תסריט, ליצור קליפ, להעלות לערוץ יוטיוב ושפרוייקט זה יהיה הגורם לפיו ייבחנו, במקום מבחן רגיל?
  • ובנושא הצרכני והכאב לכיס ההורים - בעולם בו אמזון כבר שולט שנים, מדוע לא ניתן גם כאן לרכוש מהדורה דיגיטלית של ספרי הלימוד ולחסוך לנו מאות שקלים לכל ילד?? ובבקשה אל תגידו שאין בידי כל הורה האמצעים לרכוש קורא ספרים דיגיטליים - המחירים הולכים ויורדים וניתן לתקצב זאת,בהחלט לא הבעיה.

אתר בית הספר - ברוכים הבאים לשנות התשעים

המשך הרדידות החינוכית הדיגיטלית מומחשת באתרים הבית ספריים.

רבים מהם מנוהלים על ידי ספק מסויים, לכאורה, חוד החנית של קדמה טכנולוגית. אך הצצה מהירה (מבחינתי יותר מהצצה, אלא התעמקות, רצון להשתמש, ייאוש ונטישה) מגלה כי מדובר באתרי "אנתיקה". נסו לבדוק את הפורומים בהם, לדוגמא. הם ממחישים עיירת רפאים מהי.

אך מה איכפת לספק שגזר את הקופון? ואנו ההורים משלמים. הכל לטובת "קידמה", "טכנולוגיה". ומשרד החינוך סימן "וי" על סעיף "דיגיטל". כמה חבל שמילים אלה מתגלות כנטולות כל משמעות כאשר החזון אמור להיות מיושם בפועל במערכת האנלוגית של מערכת החינוך בישראל, 2013.

עם הפנים קדימה

פירון נוהג נכון בביטול מבחני המיצ"ב ושאר יוזמות שאני אוהבת, אבל להערכתי כל עוד לא יוקצו משאבים שייצרו את ההבדל המשמעותי, קרי, הוראה ברמה טכנולוגית גבוהה,יצירת חוויה למידה אינטרקטיבית, דינמית ומאתגרת, נשתרך עוד שנים רבות מאחורי כל העולם.

את היזמות , המנהיגות, הקריאיטיביות והדיגיטל הילדים ילמדו, אבל לא ממערכת החינוך, זה בטוח.