gillmertens - הבלוג של גיל מרטנס

כוחה של ספרות יפה

אל תתנו לשפה העדינה ולאיפוק לגרום לכם לפקפק בכך שמדובר ביצירה מבריקה, המתעתעת הן בדמויות והן בקוראים. ואיזה תעתוע מושלם ורומנטי רקחה לואיזה מיי אלקוט.

גיל מרטנס

01/02/2015


image_behindamask_master

הספר של לואיזה מיי אלקוט הזכיר לי מה אני אוהבת כל כך בספרים.

כמה כוח יש באיפוק. כמה כוח יש בכתיבה אינטיליגנטית ועדינה. כמה כוח יש ביכולת לשמור סודות מהקורא, ולגלותם לאט לאט במהלך הסיפור, אך לא עד הסוף.

אם נשים קטנות התאפיין בתמימות נעורים, הרי שספרה זה, של אותה המחברת, מתאפיין בתחכום נשי מעורר הערצה.

אי אפשר שלא להעריץ את מיס ג'ין מיור, המגיעה כאומנת לביתם של משפחת קובנטרי. כבר בתחילת הספר אנו מגלים כי היא עוטה עליה מסכה, אבל עד הסוף אנו מתקשים להאמין ונשבים בקסמי משחקיה שוב ושוב.

לואיזה מיי אלקוט פרסמה את הספר תחת שם בדוי, אבל החתרנות שבמעשה זה הינה כאין וכאפס לעומת חתרנות הספר, המציג אשה מבריקה, מחוספסת, העשויה ללא חת. גיבורה שכבר במאה התשע עשרה, בעוד גיבורות אחרות נכנעו בראש מורכן לגורלן, מחליטה לבחור חיים אחרים עבור עצמה, ואינה בוחלת בשום מזימה כדי להשיג אותם. היא מלגלגת על מוסכמות החברה הגבוהה, היא מעלילה על גברים ונשים, רוכשת אמון אפילו מבעלי חיים, ומגדירה מחדש את יכולותיה השכליות החריפות של אשה.

לא רק העלילה מרתקת, אלא ההשפעה שיש לאותה אשה מפחידה על הקורא. גם הוא נשבה בקסמה, אף שהוא יודע כי מניעיה אינם נקיים. הוא מתמסר לעדינותה, ואז מתקשה להאמין למילים הבוקעות מפיה. הוא מצפה לרומנטיקה תמימה, ולא יודע את נפשו כאשר היא מגיחה. הוא מדמיין את יופיה, ומתעלם מחסרונותיה. הוא, כמו שאר בני משפחת קובנטרי, מתהלך כעיוור אל מול מיס מיור.

מפחיד? מייסר? מענג? מרגש? מסקרן? חתרני? קשה להגדיר את הרומן הזה. אולי כי הכל מצוי בו.

אל תתנו לשפה העדינה ולאיפוק לגרום לכם לפקפק בכך שמדובר ביצירה מבריקה, המתעתעת הן בדמויות והן בקוראים. ואיזה תעתוע מושלם ורומנטי רקחה לואיזה מיי אלקוט.

מאחורי מסכה, או כוחה של אשה – לואיזה מיי אלקוט. מאנגלית: שירלי פינצי לב.

ומילה קטנה על ההוצאה – סנדיק ספרים מסתמנת כבית חם לספרים קטנים, איכותיים ועדינים. אותי הם קנו עם התרגומים לפיליפ קלודל וג'יין אוסטן. מסתבר שיש להם עוד תכניות רבות לקהל הישראלי. שווה לעקוב.

[youtube z0W212af1uk nolink]