מהיד לפה - הבלוג של עמית עומר

נשמה של מסעדה

הלכנו לטייל בשוק שרונה והגענו לשוק הכרמל, ולחוש הכיוון העקום שלי אין שום קשר לדבר

עמית עומר

31/10/2016


הדייט השבועי שלנו הגיע. השכבנו את הילדים ויצאנו מהחדר במהירות, מנסים לשחרר את האחיזה שלהם מהרגליים שלנו. משום מה, התירוץ הזה של "אמא ואבא יהיו שמחים" אף פעם לא מעניין ילדים. אחרי סט נשיקות וחיבוקים כאילו אנחנו בדרך לרצות את תקופת המאסר שלנו בכלא בגואה, יצאנו לדרך. "אין מצב", קראתי לכיוונה כשקלטתי אותה חותכת אותי ושוברת לכיוון הכסא שליד הנהג. היא ענתה לי בחיוך שכולו "אני חמודה עכשיו, משמע אתה נוהג", שהבהיר לי שהערב הלימונדה שלי תחסר מרכיב חשוב – הערק.

הקדמנו באיחור של חצי שעה בלבד והגענו למסעדה, הממוקמת במרכז שרונה. העיצוב תפס אותנו מהרגע הראשון, משהו בין מסעדת פועלים לוייב תל אביבי מוקפד מלא בפרטים שמעוררים את הסקרנות שלך, כמו למשל קערת הסלייסים האדומים שעמדה ליד הגרילמן.

הלכנו לטייל בשוק שרונה והגענו לשוק הכרמל. עראיס

"מה להביא לכם?" שאל אותי אבי שרעבי, אחד מהבעלים. נורא רציתי לומר לו שישחרר את הגרילמן, אנחנו נסתדר עם הסלייסים גם ככה ובכל זאת כבר מאוחר ובטח הילדים שלו מתגעגעים. אבל משהו בנימוס הבסיסי המקובל והמיותר אילץ אותי להביט בתפריט בעיון, ולעטות על עצמי את הפרסונה הרצינית, המתלבטת. קשה מאד לקבל החלטה, הכל נראה מעניין, אולי פשוט תביא את הסלייסים כמו שהם, אמרתי בלב. זה לא עבד: אבי, ממש כמוני, הסתבר כמישהו שלא חזק בקבלת החלטות, כשהוא פשוט הזמין עבורנו את כל התפריט:

קרפצ'יו פטיש (לא סגור על הניקוד של זה)

 סלט שוק

עראיס – פיתה  ממולאת בתערובת קבב טלה צלויה על הגריל, על מצע עגבניות, טחינה וחריף לימונים

נתחי שייטל בגריל

ירקות כתומים צלוים. מינימליסטיים ומלאים בטעם אמיתי, קצת מזכיר קומזיץ גורמה

נתח שוק

בין נתח לנתח שוחחתי קצת עם אבי. הוא סיפר לנו על הסיפור שלהם, כשאני מדי פעם מהנהנן ומנסה לומר משהו בפה מלא. 3 אנשים שבאו משוק הכרמל עם רצון לעשות דברים בצורה קצת שונה, אמיתית יותר. לקחת את האוכל הפשוט של השיפודיות ולתת לו טוויסט של מסעדנות, שיאפשר לך לאכול טוב אבל נטו, בלי כל הסלטים והתוספות מסביב שגורמים לך למנה העיקרית שבע ומתוסכל. את התפריט הרכיב ירון קסטנבוים, כשהוא מבוסס על בשר טרי ומקומי.

אין כמו אנשים שהולכים אחרי החלום שלהם, חשבתי לעצמי כשצעדנו בדרך חזרה. בסופו של דבר, יהיה העיצוב אשר יהיה, החוויה מתחילה באירוח, ואתה מרגיש מתי בנאדם מארח אותך כאילו אתה אצלו בסלון. רק שבניגוד למה שלרוב מוגש על שולחן הסלון שלי, זה לא היה עוגיות חיוכים ובמבה, אלא סלייסים אדומים ושמחים, מהסוג שמזמין אותך להשאיר בצד את הסכו"ם, יחד עם גינוני הנימוס.

יש משהו מרגש בלשמוע סיפור על חזון שמתגשם. ואיכשהו זה תמיד מוביל לחוויה שלמה, כזו שבאה עם הרבה לב ונשמה. זה מה שפגשנו בעראיס. האפטר טייסט נשאר איתנו עוד הרבה זמן בבטן, ולא רק בגלל האוכל.

״רוצים לתרום לאלבום שלי?" שאל אותנו זיו, בחור נחמד וחייכן שישב בדרך עם גיטרה וכובע עמוס במטבעות ושטרות. זרמנו עם המצב רוח הרומנטי, ונעמדנו להקשיב להקדשה האישית, היא מבושמת קלות ואני עומד שם עם חיוך תקוע, מדמיין איך אני מכה את הבחור ששר שיר אהבה לאשתי.

--

עראיס, מתחם שרונה מרקט, תל אביב

www.arais.co.il | 03-5509070