הבלוג של תמר מהגולן

מה בראש שלי

אדריכלית, יועצת זוגית, אמא, בת, רעיה, אחות - לא דווקא בסדר הזה. קוראת אובססיבית, כותבת את עצמי לדעת ואוהבת לייקים (סוג של מחיאת כפיים)

עדכונים:

פוסטים: 154

החל מיולי 2010

שנתיים להקמת הבלוג של מתנחלות ברשת היה סיבה למסיבה. המסיבה כללה גם ביקור במועצה אזורית מטה בנימין. היה טעים ונעים ומעניין ומחכים ומורכב. כי ככה המציאות שלנו פה.

17/11/2014

לא יודעת מה חשבתי לעצמי כשהצטרפתי בהתלהבות לסיור שבקשו לערוך מתנחלות ברשת לבלוגריות של סלונה.

לא ראיתי בי קהל יעד לשיכנועים שכביכול היו אמורים לשכנע, לא היו לי שאלות שחיפשתי עליהן תשובה, ולא פחדתי שיקרה לנו משהו (שטחים, פיגועים, יו נואו).  באתי כי רציתי לפגוש. רציתי לפגוש בלוגריות שכותבות בסולנה, שעד עתה הפגישות שלנו היו וירטואליות בלבד (ציבוריות ופרטיות). רציתי לפתוח את הראש לנשים, לאנשים ולנופים חדשים. אז כן, כנראה זה מה שחשבתי לעצמי.

ולא פוליטיקה. מה פתאום פוליטיקה? הולכים לפגוש אנשים. נכון?  נכון!

מבחינתי ההתחלה הייתה בשילה. האתר הארכיאולוגי של שילה הקדומה, בין חרסים מתקופת המקרא ופסיפסים מתקופת המשנה. כל הסיפור מומחש במופע אור-קולי/סרט במרכז המבקרים החדש והיפהפה והוא עוקב אחרי עם ישראל  מרגע הגעתו אחרי 40 שנה במדבר, לעבר הירדן הזה (קרי: הגדה המערבית) דרך התפצלות השבטים לנחלותיהם, ועד ימי שמואל.  המסתבר שלא המצאנו כלום, ועולם כמנהגו נוהג: התלהבות של חלוצים, שקיעה בשגרה ובנוחיות החיים, התפוררות הערכים ושבר שקורא למנהיג חדש לקום ולשקם מההריסות. כך היה, כך יהיה.

_DSC0175 copy

בשילה הקדומה (צילום: יעל ברזילי)

שם גם  פגשנו את שורי פרוביזור שעוסקת במלאכות יד קדומות. היא טווה צמר, צובעת אותו באופן המסורתי, כמו בימי קדם, היא אורגת ומעבירה סדנאות אריגה ועוד הרבה דברים יפים. הכל מחובר לפשטות שהייתה נהוגה פעם, ולטבע. קצת ירוק, קצת נוסטלגי, קצת להתחבר לשורשים.

_DSC01861

שורי טווה חוטים מצמר (צילום: יעל ברזילי)

מההסטוריה והנוסטלגיה, במעבר חד לנוכחי ולכואב. פגשנו את בת גלים שאער שבנה גיל-עד נחטף ונרצח עם שלושת הנערים לפני כמה חודשים.  בניגוד חד לדברים הכואבים ששמענו, חייבים לפרגן לאכסניה, ופונקנו בארוחה טעימה ויפה בקפה בד בבד מתחת היישוב טלמון, מול נוף שומרוני טיפוסי, ועם בריזה נעימה ברקע.

yaa-b

(צילום: יערה די-סגני)

בת גלים דיברה על הכאב הבלתי נסבל של האבדן מצד אחד, על זה שהיא לא מקבלת את האמירה “אישה חזקה” כי אין שום חוזק בשכול, ועל החיבור לציבור הישראלי מצד שני. היא הדגישה שמאז האירוע היא מרגישה שיש רצון עז להיפגש ולדבר בין כל חלקי העם. שהרצח הזה נגע בכל כך הרבה אנשים והעיר בהם נקודה של חיבור לאומה. מאחר והיא נפגשת עם הרבה אנשים אז כנראה שיש לה על מה לבסס את האמירה הזאת.

חיבור ושותפות לחברה בישראל קיבל ביטוי באולפנה בדולב. זהו פרוייקט לנערות שנפלטו ממסגרות החינוך השונות, והן “שנייה לפני בית סוהר” לפי דבריו של אילן המנהל. במוסד החינוכי הזה מנסים להקנות להן תחושת מסוגלות אישית ויכולת להשתלב כבוגרות בחברה. זהו פרוקייט שיזם היישוב מתוך רצון לתרום לחברה בישראל, וכל בת הלומדת באולפנא מאומצת ע”י משפחה ביישוב. האימוץ הזה מאפשר לנערה ללמוד מקרוב על התנהלות משפחתית תקינה, וכן לתת לה עוגן חם ואוהב בעולם שלא היה תומך וידידותי כלפיה עד היום. התרשמתי מאוד מהצוות החינוכי ודרכי הפעולה, וכן מנכונות האנשים היישוב לאמץ פרוייקט כזה שלא תמיד הכל בו פוצי-מוצי.

IMG_1470

עוגיות שנאפות ע”י בנות האולפנא (צילום: יערה די-סגני)

 

IMG_1572

יקב טורא (צילום: יערה די-סגני)

בסוף היום הגענו ליקרב טורא ופגשנו את ורד בן סעדון, שהיא ובעלה הם היזמים והבעלים של היקב בוטיק הזה. ורד משווקת את היינות והיא בין הנשים הבודדות שפועלות בעולם המאוד שמרני של היינות, בארץ ובעולם. ובטוח שהיא האישה היחידה השומרת מצוות בעיסוק הזה. היא צעירה מאוד, עם סיפור חיים מרתק וחמישה ילדים, ואהבה עמוקה למה שהיא עושה, לעם הזה ולארץ. יש לי חוזים עם מנהל מקרקעי ישראל על הקרקע, ואני משלמת מיסים למדינת ישראל, היא אומרת.

(צילום: יערה די-סגני)

(צילום: יערה די-סגני)

 

אי אפשר לאהוב את האנשים ופועלם במנותק מהטרואר, מהקרקע עליה הם יושבים. אי אפשר להעלים עין מהאנשים האחרים שגרים בשכנות, גם אם לא חולקים את אותם כבישים, וגם אם יש הסכמים על מקורות מים. ואי אפשר יותר לעצום עיניים ולפנטז על התנתקות סטרילית, כבר היינו בסיפור הזה שהתפוצץ לנו בפרצוף לפני כמה חודשים. ועוד, שבאופן סמלי, אולי, ביום של חיבור שכזה מניין קרבנות הטרור במדינת ישראל עלה. בתל אביב ובגוש עציון. כי לרוצחים לא ממש משנה באיזה צד של הקו הירוק אתה ממוקם. ומהמקום הזה צריך להמשיך. ביחד.

בנימת תודה אישית: היום היה מאורגן למופת! תודה רבה לתמר, רחלי, מירי ומאירה על המקומות בהם ביקרנו, האנשים (ובעיקר הנשים) שפגשנו, על האוכל הטעים ועל הקפה ועוגה שחיכו לנו בכל מקום. על העובדות וההסברים, על הידע והרצון, ובעיקר על הלב שפתחתן. ותודה לחברות מסלונה שבאתן. היה נעים ביחד!

(צילום: יפה גביש)

(צילום: יפה גביש)

 

עוד מהבלוג של תמר מהגולן

תצוגה מקדימה

הרשימה - על מה כל המהומה?

מה שהספר אומר, בהרבה מילים זה: רשמו את החלומות שלכם, ורוצו להגשים. לא מסובך. נכון? אז למה לא עשיתם את זה עד עכשיו? ולמה יש לכם המון תירוצים וסיבות הגיוניות שזה עוד לא קרה? ואולי אף פעם לא הגדרתם את החלומות שלכם? אז ככה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

כשיוצאים מאזורי הנוחות מגיעים למקומות נפלאים

    יום אחד הבנתי שהפכתי להיות כזאת פונקציונאלית ומחושבת, שאם שומטים לה את הראציו מהיום יום היא הולכת לאיבוד. מהנשים התכליתיות המתוזמנות הללו, שמבשלות עם סינר,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רשימת חוקי הבית לחופש הגדול

היום מסתיימת שנת הלימודים בתיכונים ובחטיבות הביניים. היום מקבלים תעודות וחוגגים, מחר הם בטח ישנו עד הצהריים, ואחרי הסופשבוע יתחיל, באופן מעשי, החופש הגדול. נגמר הסדר הישן שכולם קמים בבוקר, הולכים מהבית, חוזרים רעבים...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה