הבלוג של תמר מהגולן

מה בראש שלי

אדריכלית, יועצת זוגית, אמא, בת, רעיה, אחות - לא דווקא בסדר הזה. קוראת אובססיבית, כותבת את עצמי לדעת ואוהבת לייקים (סוג של מחיאת כפיים)

עדכונים:

פוסטים: 154

החל מיולי 2010

את הספר “משפחת פאנג” כמעט לא יכולתי להניח מהידיים. זה סיפור על שני אומנים שמחזיקים בתפיסה ייחודית למושג “אומנות” ומה נחשב עשייה אומנותית. ולזה הם מצרפים את ילדיהם, כחלק מהעשייה האומנותית שלהם. על ההשפעה של כל הסמטוכה הזאת, על הורות ואומנות ונורמות חברתיות, ועל שני ילדים שרוצים שיאהבו אותם כדאי לקרוא בספר הזה.

03/06/2013


קראתי את הספר שכתב קווין וילסון “משפחת פאנג” וכמעט לא יכולתי להניח אותו מהידיים.

זה סיפור דפוק.

דפוק במובן הטוב של המילה. במובן המעולה שלה ממש.

בואו נתחיל מזה שאני לא מבינה באומנות.

ובואו נחליט מראש שקיצוניות, בכל תחום, היא לא דבר בריא.

ורק נציין את העובדה שבשל היותי אמא, ונצר למשפחה ממזרח אירופה, יש לי נטייה מוגזמת לרגשות אשם בנוגע להורות שלי.

ובואו נסכם שאין דבר כזה “הורה אידיאלי” או “הורות מושלמת” אלא רק (כמו שטבע בזמנו אריק אריקסון הפסיכולוג) “אמא טובה דיה”.

אני מניחה שעד כאן אתם איתי.

עכשיו אצטט את מה שכתוב בגב הספר, שלדעתי קולע ממש לאופן שבו אני הייתי מתארת אותו:    ”… הקומדיה השחורה הזאת בדבר המחירים הגבוהים שבני האדם משלמים תמורת מימוש אמנותי”

כי הספר הוא טוב. הכריכה מזמינה, הטקסט רהוט וזורם, והפרקים בנויים טוב. בתחילת כל פרק יש אירוע מהעבר, ובהמשכו חייהם של הגיבורים בהווה, עד שלקראת אמצע הספר תמונת הרקע מתבהרת והעלילה תופסת תאוצה.

זה סיפור על שני אומנים שמחזיקים בתפיסה ייחודית למושג “אומנות” ומה נחשב עשייה אומנותית. ואל המרחב הזה הם מצרפים את ילדיהם, כחלק מהעשייה האומנותית שלהם. מתחילת הספר ברור שתפיסתם מאוד יוצאת דופן, על גבול הפסיכיות ממש, ושהילדים שלהם מבינים את זה, מה שלא מקל על חייהם בכלל. עם כל הקושי, הילדים ממשיכים לרצות את הוריהם (כי זה מה שילדים עושים?) עד שמגיע הפיצוץ והם עוזבים את הבית. אחרי זמן, ואירועים בחייהם, הם חוזרים לבית ההורים, כבוגרים. דבר שמעלה את השאלות הנוקבות לפני השטח ביתר עצמה.

הספר הותיר בי שאלות לגבי מה מותר או אסור להורים לעשות ביחד עם הילדים בשם האידיאולוגיה. במקרה הזה מדובר באומנות, במקום אחרים מדובר בתפיסה פוליטית, בנושאים של תזונה, של סגנון חיים, של מקצוע/עיסוק של ההורים ועוד.

למשל, יש מי שיאמר שלגדל ילדים בלי טלוויזיה הוא פשע, שזו מניעה גסה של זרימת ידע כללי ושל חיבורים לתרבות הסובבת אותנו. יש מי שיאמר שלגדל ילדם עם טלוויזיה הוא פשע כי זו חשיפה בלתי מבוקרת לתכנים לא ראויים שילד לא מסוגל להתמודד איתם ולא יזיק לו בכלל להימנע מהם. ומה בקשר לתזונה המבוססת על טבעונות בלבד? או אי מתן חיסונים? ואמונה דתית? ודתית קיצונית? וממתי תפיסת עולם עוברת את הגבול בין “לגיטימית” ל-”קיצונית”?

לא, אל תענו לי. תחשבו על זה. שווה לעצור מדי פעם לחשיבה על ההורות שלנו. על ההורים שלנו.

בשנים האחרונות נכתבו סיפורים של בוגרי קיבוצים על הצלקות שנותרו בנפשם מהקיבוץ של פעם. נזכרתי באלה כשקראתי את הספר, כשאנני (הבת הבכורה) מתלוננת על כך שההורים התייחסו אליה כאל עוד אביזר במיצגים שלהם, ולא כאל ביתם בחיבוק וברגש השמורים ליחסים בין הורים וילדים.

אני מניחה שהסיפור הזה קצת קיצוני, אבל כספר הוא מצוין, והעובדה שהשאיר אותי עם הרבה שאלות פתוחות והרהורים (נוגים?), רק מעצימה את האיכות שלו בעיני.

המסקנה שלי היא חד משמעית: לא משנה מה האידאולוגיה שלכם כהורים, אם זה ללבוש ארמני ולנסוע בג’יפים ויאכטות, או להתרוצץ יחפים על גבעות טרשים בנגב ולאכול גרגירים ועשבים, אם זו אמונה אדוקה וחולצות לא הדוקות או השגיות חסרת פשרות ואפילו נטורליזם קיצוני. אחת היא – על כולם לאהוב את ילדיהם ולהראות להם את זה! במילים, במגע פיזי, בסיפוק צרכיהם ובתקשורת איתם.

אחרת זה דפוק.

דפוק במובן הרע של המילה. במובן הגרוע ממש.

עוד מהבלוג של תמר מהגולן

תצוגה מקדימה

הרשימה - על מה כל המהומה?

מה שהספר אומר, בהרבה מילים זה: רשמו את החלומות שלכם, ורוצו להגשים. לא מסובך. נכון? אז למה לא עשיתם את זה עד עכשיו? ולמה יש לכם המון תירוצים וסיבות הגיוניות שזה עוד לא קרה? ואולי אף פעם לא הגדרתם את החלומות שלכם? אז ככה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

כשיוצאים מאזורי הנוחות מגיעים למקומות נפלאים

    יום אחד הבנתי שהפכתי להיות כזאת פונקציונאלית ומחושבת, שאם שומטים לה את הראציו מהיום יום היא הולכת לאיבוד. מהנשים התכליתיות המתוזמנות הללו, שמבשלות עם סינר,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רשימת חוקי הבית לחופש הגדול

היום מסתיימת שנת הלימודים בתיכונים ובחטיבות הביניים. היום מקבלים תעודות וחוגגים, מחר הם בטח ישנו עד הצהריים, ואחרי הסופשבוע יתחיל, באופן מעשי, החופש הגדול. נגמר הסדר הישן שכולם קמים בבוקר, הולכים מהבית, חוזרים רעבים...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה