הבלוג של תמר מהגולן

מה בראש שלי

אדריכלית, יועצת זוגית, אמא, בת, רעיה, אחות - לא דווקא בסדר הזה. קוראת אובססיבית, כותבת את עצמי לדעת ואוהבת לייקים (סוג של מחיאת כפיים)

עדכונים:

פוסטים: 154

החל מיולי 2010

אנשים רוצים לעזור, ולא יודעים במה. אם אתם שואלים אותי, אני עונה שזקוקה רק לחיבור, למילה טובה כדי לעבור את הימים הלא פשוטים האלה.

23/07/2014

מכירה את התחושה הזאת. שרוצים לעזור ולא יודעים במה. שרוצים להשתתף במאמץ אבל לא יודעים איך, מה כדאי, מה מותר. יש המון מצבים כאלה בחיים. כמו עכשיו, למשל, במלחמת המבצע הזה.

רוצים לעזור לחיילים ולא יכולים באמת להיכנס איתם ללחימה, או לספק להם תחמושת ודברים “צבאיים” כאלה, אז שולחים עוגות ותחתונים והמון דברים טובים. שמעתי את אחד המפקדים מדבר בטלוויזיה שצה”ל מאורגן ויש לחיילים כל מה שצריך ולא נזקקים לשום חסדים. אני מניחה שזה נכון. גם מעשית וגם מוראלית, תודעתית, לדבר כך. ועדיין… אנשים מטוב ליבם רוצים לסייע. אז אוספים, ומארגנים, ושולחים, ומביאים. והחיילים שמחים. כי מה שחשוב באמת הוא לא הבייגל’ה או הדיאודורנטים, אלא הרצון הטוב, וחיבור מעשה למחשבה.

אתמול נכנסה חברה עם מגש מאפים לארוחת ערב. גם פתק היה שם בשם הקהילה. הרמתי גבה, הרגשתי מוזר. אני לא חולה, אמרתי. נכון, היא ענתה. אבל היא רצתה לעשות משהו כדי להשתתף במאמץ העורף הדואג, וזה מה שהיא יודעת. נזכרתי שאני מכירה את הצד ההוא של המשוואה, אמרתי תודה, קשקשנו קצת, והילדים שמחו בהפתעה הטעימה.

אני לא גיבורה גדולה, או אור לגויים, או מומחית בענייני דאגות. אל תשאלו אותי איך לעבור את הימים האלה כי אין לי נוסחה.

גם לא מדרגת היררכיית סבל שבראשה, נניח, נשים שבעליהן בקרבות ויש להן ילדים, אחר כך אימהות ללוחמים בלי פלאפון, אחר כך אימהות ללוחמים עם תקשורת חלקית, ובסוף חברות של מילואימניקים שגוייסו כדי לתפוס קו בבקעה או בגולן. אל תתפלאו, יש נטייה כזאת, לגמד את כל מי שיש לו תפקיד ערפי, שלא באמת מסכן חיים וכו’, וזו שטות גמורה. זאת מלחמה ובמלחמה אין חוקים. הראשון שנהרג היה רק אזרח שבא לחלק פיצות לחיילים (שמחוץ לעזה).  אז כולם דואגים, ולא מרוכזים, וכולם מכירים מישהו ש”שם”, ולכולם קשה.

מנסה להיות חיובית, לחשוב דברים טובים והצלחות ללוחמינו, ולא חששות ופחדים. מנסה, אתם יודעים. לא לראות “סימנים” בכל מיני דברים, לא לפחד עם כל טנדר שעובר ליד הבית. לחשוב על עבודה, לקוחות ומה לבשל לארוחת צהריים. בזה, באמת שאין מה לעזור.

רק לפעמים, אם חשבתם עלי, תרימו טלפון, תשאלו אם הכל בסדר. אני אגיד שכן, ב”ה. ואתם לא תתווכחו. וזה הכל.

זה מחמם את הלב, וכרגע זה כל מה שחשוב.

YEV-2012-03-08_231732_DSC_4169_copy

(צילום: יהודה וינברג)

עוד מהבלוג של תמר מהגולן

תצוגה מקדימה

הרשימה - על מה כל המהומה?

מה שהספר אומר, בהרבה מילים זה: רשמו את החלומות שלכם, ורוצו להגשים. לא מסובך. נכון? אז למה לא עשיתם את זה עד עכשיו? ולמה יש לכם המון תירוצים וסיבות הגיוניות שזה עוד לא קרה? ואולי אף פעם לא הגדרתם את החלומות שלכם? אז ככה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

כשיוצאים מאזורי הנוחות מגיעים למקומות נפלאים

    יום אחד הבנתי שהפכתי להיות כזאת פונקציונאלית ומחושבת, שאם שומטים לה את הראציו מהיום יום היא הולכת לאיבוד. מהנשים התכליתיות המתוזמנות הללו, שמבשלות עם סינר,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

רשימת חוקי הבית לחופש הגדול

היום מסתיימת שנת הלימודים בתיכונים ובחטיבות הביניים. היום מקבלים תעודות וחוגגים, מחר הם בטח ישנו עד הצהריים, ואחרי הסופשבוע יתחיל, באופן מעשי, החופש הגדול. נגמר הסדר הישן שכולם קמים בבוקר, הולכים מהבית, חוזרים רעבים...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה