הבלוג של תמר מהגולן

מה בראש שלי

אדריכלית, יועצת זוגית, אמא, בת, רעיה, אחות - לא דווקא בסדר הזה. קוראת אובססיבית, כותבת את עצמי לדעת ואוהבת לייקים (סוג של מחיאת כפיים)

עדכונים:

פוסטים: 154

החל מיולי 2010

מהרגע שהפכתי לאמא-של-חייל החלטתי עם עצמי שאני לא דואגת. שלוש וחצי שנים שמרתי בקנאות על הפאסון של האמא הקוּלית, אבל מאתמול הלב שלי דופק במהירות מואצת. נתנו לי סיבה לדאוג. סיבה רצינית

19/07/2014

מהרגע שהפכתי לאמא-של-חייל החלטתי עם עצמי שאני נשארת העצמי הקלולסית שהייתי. לא רוצה להיכנס לדמות המיוסרת בעל העיניים הטרוטות. “אני לא דואגת לחינם” הודעתי לכולם, והלכתי לישון בכל לילה שנת קסם מלאה חלומות וורודים (או סתם דאגות יומיומיות, כאלה שנוחתות על כולם).

שמרתי בקנאות על הפאסון של האמא הקוּלית, והטפתי לחברות מימין ומשמאל שזה ניתן לביצוע.

סמכתי על החייל, שהוא בוגר, אחראי ובעל תושייה. סמכתי על אבינו שבשמיים שיציל אותו מכל צרה וצוקה וישלח לו רווח והצלה. וגם על אבא שלו, שמתוקף דרגותיו וגודל מצלמתו הצליח ללוות אותו ממש מקרוב במסע כומתה, במסכם צוות, במסע סיום מסלול, וגם “סתם” לנחות עליהם עם ארגז תפוחים ומיץ רימונים קר (של קשת) כשהיו בתרגיל (או בפעילות?) ברמת הגולן.

שלוש וחצי שנים עברנו ככה. מעולם לא התקשרתי למפקדים, לא רדפתי אחריו עם סירים, לא התלוננתי כשנסע לסופשבוע אצל החברה. ואפילו שהיה ביחידה שמתקבלים אליה בגיבושים, ואפילו שהלך לקורס קצינים, את כל הדמעות שמרתי מתחת למשקפי השמש. דמעות של התרגשות, ברור. שלא אעשה לו פדיחות. שלא אתפדח בעצמי. הייתי אמא-קולית לתפארה.

לפני שבוע נחתנו מחופשה בחו”ל לטובת אירוע משפחתי. חמישי בלילה הגענו הביתה, ובשישי בשבע וחצי בבוקר כבר הסעתי אותו לבסיס. כשקשקשנו באמצע השבוע בטלפון הוא היה די נינוח. אמר שכרגע מחכים והלוואי שלא יכנסו. לא הייתה בו חדוות קרב, ולא תסיסה שרוצה לבוא אל פורקנה. שמחתי ולא דאגתי, כי אמרתי הרי שאני לא מתכוונת לדאוג עד שלא יתנו לי סיבה רצינית.

אז המצב הוא שמאתמול בלילה הלב שלי דופק במהירות מואצת. נתנו לי סיבה. רצינית.

מוצאת את עצמי מקפלת כביסה (שאני שונאת), מסדרת פינות מוזנחות בבית. אפיתי עוף בתפו”א, דלעת ערמונים עם בשר, הקפצתי ירקות ואטריות אורז, פאי תפוחים, עוגה בחושה, גלידת מנגו (שיהיה) ועדיין רק צהריים…

דיברתי עם החברה שלו, שתינו “אוספות סימנים” של השעה האחרונה שהוא היה פעיל בווטסאפ, מפרשנות את מה שהוא אמר ככה או ככה. הזמנתי אותה אלינו, יש פה ילדות ושמח, ואין טילים. אבל אין לה חשק לצאת מהמיטה. אולי במקומה גם אני הייתי משתבללת.

לא רוצה לחשוב על תרחישים גרועים, שלא יבולע לי במסגרת – מחשבות בוראות מציאות.

לא מצליחה להיות שמחה וצהלה, כי איך אפשר עכשיו בכלל???

בקיצור, לא נעים לי בכלל להיות בתפקיד ה”אמא דואגת” הזה. עושה לי קמטים (וגם חיסלתי את האקונומיקה).

מראש חשבתי שזה לא כייף. עכשיו אני יודעת שזה לא כייף. אפשר בבקשה להפסיק?

עוד מהבלוג של תמר מהגולן

תצוגה מקדימה

הרשימה - על מה כל המהומה?

מה שהספר אומר, בהרבה מילים זה: רשמו את החלומות שלכם, ורוצו להגשים. לא מסובך. נכון? אז למה לא עשיתם את זה עד עכשיו? ולמה יש לכם המון תירוצים וסיבות הגיוניות שזה עוד לא קרה? ואולי אף פעם לא הגדרתם את החלומות שלכם? אז ככה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

כשיוצאים מאזורי הנוחות מגיעים למקומות נפלאים

    יום אחד הבנתי שהפכתי להיות כזאת פונקציונאלית ומחושבת, שאם שומטים לה את הראציו מהיום יום היא הולכת לאיבוד. מהנשים התכליתיות המתוזמנות הללו, שמבשלות עם סינר,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רשימת חוקי הבית לחופש הגדול

היום מסתיימת שנת הלימודים בתיכונים ובחטיבות הביניים. היום מקבלים תעודות וחוגגים, מחר הם בטח ישנו עד הצהריים, ואחרי הסופשבוע יתחיל, באופן מעשי, החופש הגדול. נגמר הסדר הישן שכולם קמים בבוקר, הולכים מהבית, חוזרים רעבים...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה