הבלוג של תמר מהגולן

מה בראש שלי

אדריכלית, יועצת זוגית, אמא, בת, רעיה, אחות - לא דווקא בסדר הזה. קוראת אובססיבית, כותבת את עצמי לדעת ואוהבת לייקים (סוג של מחיאת כפיים)

עדכונים:

פוסטים: 154

החל מיולי 2010

הספר “עדים דוממים” הוא תיעוד של חפצים המוצגים ביד ושם מימי השואה, וסיפוריהם של הקרבנות דרכם.

26/04/2014

זוכרת את עצמי בשנת 1988 מול פסי הרכבת בבירקנאו מנסה לדמיין שישה מליון נרצחים.

זוכרת שהפריע לי מאוד שהזוועות לא נגעו בי באופן רגשי. בעודי עוברת במשרפות, צריף המקלחות ותאי הגזים ולא מזילה אף דמעה. ולא מרגישה את הזוועה. ילדת בת 17 וחצי, רגישה  (כך תפסתי מעצמי) ואיכפתית, ולא מצליחה לבכות בגיא ההריגה.

ואז ניסיתי שיטה אחרת. ניסיתי לדמיין אנשים שאני מכירה. למשל איך כל הכיתה שלי (30 תלמידים) נכנסת לחדר כזה, או כמה צריפים היה תופס כל מוסד הלימודים שלי (400 תלמידים, בערך) ופתאום הזוועה התחילה לתפוס צורה. בביתן של החפצים באושוויץ, מול השידה עם בגדי התינוקות, ליד החלון עם השערות, שם נשברתי.

ברגע שהשואה הפכה ממספר בלתי נתפס של שישה מליון, לצמה של ילדה, או מזוודה של משפחה, הסיפור הפך מוחשי לי, והצלחתי להתחיל להרגיש. התחלתי לתת לאובדן להכנס לי ללב ולהכביד עליו.

כשאני מדברת, כיום, על השואה אני מדברת על סיפור אישי. למשל הסיפור של סבי, אברהם יוסף לקס ז”ל. סבא לא סיפר מילה על השואה, עד גיל 75, אני חושבת. ואז הדברים החלו לצאת ממנו. בסיפור אישי וחשוף וחף מכל ייפוי אמת, שכתב בעצמו על 40 דפי מחברת. באנקדוטות שהיה מעלה ומספר לנו, הנכדים והנינים, מעת לעת. וגם בחנוכיה הזאת, מתפוחי אדמה, שבחנוכה אחד החליט לייצר כדי להמחיש לנו את החיים בגטו ובמחסור.

DSCF4298

DSCF4310

הספר “עדים דוממים” מאת חביבה פלד-כרמלי, בהוצאת יד ושם מספר את סיפורם של כמאה חפצים מתוך 27,000 חפצים ש”עברו” את השואה ונמצאים היום באוספי יד ושם.

unnamed

בניסיון לשמר ולהנציח את חייהם של בעלי החפצים, מוצגים הם בצירוף סיפור השואה שלהם. חלק מן החפצים נמסרו ליד ושם כדי לשמר את הזיכרון על ידי בעליהם, כדי שישכנו במקום מוגן ויספרו את הסיפור לדורות הבאים. וחלק מן החפצים הגיעו מעזבונות. גם תהליכי איסוף החפצים עצמם היו מרתקים. אבל מה שחשוב הוא שכל חפץ מספר סיפור של מישהו. פיסת חיים שאפשר להתחבר אליה, ודרכה לשמר את הזיכרון.

DSC_0399

אפשר לספר את סיפור החפצים לילדים כדי לחבר אותם לאיזו תחושה של התקופה ההיא.

DSC_0400

כל ניסיון שלי לספר בקצרה את סיפוריהם של החפצים רק ימעיט בעצמתם של הסיפורים, ולכן העליתי פה שתי דוגמאות מתוך העשרות המוצגות בספר, שכל אחד מהם נוגע, ומפותל ומרגש. והאסופה המכובדת הזאת מזמינה אותי לתערוכה השלמה המוצגת ביד ושם, וגם נותנת לי כלי להעביר את המהות של היום הזה לילדים הצעירים שבבית.

סבי הסתלק מן העולם לפני שש שנים, וגם סבתא כבר לא איתנו. אני מרגישה שחובת הזיכרון והעברתו לדור הבא מוטלת על כתיפינו.

אני לא יכולה להתחמק ממנה.

 

תודה ליד ושם על הספר, ולסלונה על שיתוף הפעולה שאפשר לי להגיע אל הסיפורים הללו, המבקשים לא להישכח.

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של תמר מהגולן

תצוגה מקדימה

הרשימה - על מה כל המהומה?

מה שהספר אומר, בהרבה מילים זה: רשמו את החלומות שלכם, ורוצו להגשים. לא מסובך. נכון? אז למה לא עשיתם את זה עד עכשיו? ולמה יש לכם המון תירוצים וסיבות הגיוניות שזה עוד לא קרה? ואולי אף פעם לא הגדרתם את החלומות שלכם? אז ככה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

כשיוצאים מאזורי הנוחות מגיעים למקומות נפלאים

    יום אחד הבנתי שהפכתי להיות כזאת פונקציונאלית ומחושבת, שאם שומטים לה את הראציו מהיום יום היא הולכת לאיבוד. מהנשים התכליתיות המתוזמנות הללו, שמבשלות עם סינר,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רשימת חוקי הבית לחופש הגדול

היום מסתיימת שנת הלימודים בתיכונים ובחטיבות הביניים. היום מקבלים תעודות וחוגגים, מחר הם בטח ישנו עד הצהריים, ואחרי הסופשבוע יתחיל, באופן מעשי, החופש הגדול. נגמר הסדר הישן שכולם קמים בבוקר, הולכים מהבית, חוזרים רעבים...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה