הבלוג של אושרית נברה

בלתי מרוסנת

בת 41, כותבת בלי פחד. סיבר אקטיביסטית ופעילה למען זכויות נשים ושיוויון חברתי. חולמת על עולם טוב יותר. מאמינה בעולם טוב יותר. כותבת למען עולם טוב יותר.

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מאוקטובר 2011

עם כל הכבוד למושבים אחוריים של אוטובוסים, הדרת הנשים מתחילה במקומות הרבה פחות ציבוריים. למשל, אצלכם בבית.

26/12/2011

היום אחרי שהמשיגו עבורנו את “הדרת הנשים” היה יום חצי מכונן. התחלנו להביט ביתר קפדנות סביב ולחפש את המקומות בהם דוחקים את רגלנו החוצה בכח. עכשיו כל אוטובוס שעובר זוכה למבט קפדני יותר, כל מדרכה בבני ברק נבחנת ביתר רצינות וכל מרכול במאה שערים נבדק האם יש בו או אין בו קופאיות. ואני לא אומרת שזה לא חשוב, זה חשוב. אבל הדרת הנשים מתחילה במקומות הרבה פחות ציבוריים, הרבה יותר אינטימיים, הרבה יותר שקופים. הדרת הנשים מתחילה כהבניית ערכית אצל בנות מרגע היוולדן, מלווה אותן בכל חייהן, ומקבלת עוצמה מסרסת ומפוארת בתוך מערכות היחסים הזוגיות שלהן כנשים.

מישהו כבר סידר עבורנו את המשוואה לפיה הזוגיות גובה מנשים וויתורים גדולים, האמהות גובה וויתורים אישיים קשים ואיכשהו,  אם מישהו צריך לזוז הצידה תוך נטישת חלומותיו ושאיפותיו – זו תמיד את. ואין הדרת נשים גדולה יותר מהדרתן מהחלומות שלהן. אבל כאשר זה קורה, לא יגיח אף כתב חדשות לסקר את השערוריה המרעישה ולא ידונו בה בכובד ראש בשום תכנית רדיו. ההדרה הזו היא לגיטימית, היא אפילו מתבקשת, וכאן מי שמעיזה שלא להדיר עצמה – היא הבעייתית.

יצא לי לפגוש נשים מוכשרות שמתחזקות משרות מצוינות ומרוויחות שכר נאה, אבל חוזרות בכל יום הביתה מלאות רגשות אשמה על כך שהן לא רואות מספיק את הילדים. בחקירה קצת יותר עמוקה של הדברים מתגלה שיש ברקע גבר טיפוסי שכבר לא ממש מצליח להבין למה אשתו לא מוכנה לוותר על ההגשמה והסיפוק שלה במקום העבודה ולתחזק משרת אמהות “נוחה” תוך שהיא מטגנת שניצלים בשארית זמנה הפנוי. הוא מפרנס מספיק טוב, הם יכולים לחיות ממה שהוא מביא, אז למה בשם אלוהים אשתו לא מפסיקה להילחם על הרלוונטיות שלה כיישות עצמאית ומתחילה להתחבר לסירים ולמגבת המטבח? כשאשב מולו הוא יציג את אשתו כילדותית, כמסרבת להתבגר, כקפריזית, כמרדנית וכבועטת במוסכמות. לא מזמן אמר לי מישהו במהלך טיפול זוגי את המשפט המרגש הבא: “אם היא היתה אדם בוגר ואחראי, היא היתה מבינה שיש לה ילדים שצריכים אותה ושיש לה בית שצריך לתחזק אותו ושהיא צריכה מהר לעשות תיקון בסדרי העדיפוות שלה. אבל היא מתנהגת כמו איזו ילדה קטנה שרק רוצה לעשות לי “דווקא”, מתעקשת ללכת לעבודה הזאת ולהיות שם מהבוקר עד הלילה ואף אחד אחר לא מעניין אותה. ולכן אני לא יכול לסמוך עליה”. אציין כאן שאשתו היא עורכת דין בכירה בפירמה ידועה, שמרוויחה עשרות אלפי שקלים בחודש.

וככה חינכו אותנו, שברגע שיש לנו משפחה אנחנו חייבות לזנוח כל דבר אחר, או לפחות להפוך את הדברים האחרים למשניים. ומי שלא עושה כך, פותחת חזית מול עצמה ומול בן הזוג שלה וצריכה להתמודד עם ההשלכות של סדרי העדיפויות ה”מוזרים” שלה. וזה בכלל לא משנה עד כמה היא מוצלחת ומוכשרת.

העניין הזה עולה ביתר לחץ דם, בקרב בני זוג שעם השנים פתחו מערכת כלכלית בה הגבר הפך למפרנס העיקרי והאישה – למפרנסת משנית ולאחראית ראשית על גידול הילדים. אבל איכשהו, במרוצת השנים, נשכחה העובדה שהוויתור של האישה על הקריירה שלה ועל הגשמתה העצמית בתחום שאינו התחום המשפחתי, לא היו אלא ויתור הירואי מצידה, למען המשפחה שהיא הקימה. היום הרצון של האם המרגישה שחייה אט אט שבים אליה בחזרה, לשוב למרוץ במלוא המרץ, נתפש על ידי בעלה כלא לגיטימי וכהפרה בוטה של ההסכם הזוגי ביניהם.

וזוהי הדרת הנשים האמתית, הדרת הנשים המפוארת במלוא הדרתה. העובדה שבתפישה החברתית הקיימת אנחנו רלוונטיות למשחק רק כשמתאים לאחרים שנשחק, היא נוראית. העובדה שאם אנחנו לא רוצות לוותר, אנחנו נתפשות כקפריזיות ומטורפות, היא איומה. הנטייה שלנו להרגיש אשמות בכל פעם שאנחנו מסרבות להיכנע לחוקי המשחק המאוד לא שוויוניים האלה היא נטייה הרסנית, שכן לעולם לא נרגיש שלמות עם עצמנו, לא אם נמשיך ולא אם נוותר. והגזירה החברתית הזו לפיה נשים נידונו להרגיש לא שלמות עם עצמן היא גזירה אכזרית, שכן היא מדירה נשים מתחושת השלמות שלהן, מדירה אותן משלוות הנפש שלהן, מתחושת הסיפוק שלהן, מהזכות האמיתית שלהן לצמוח.

עוד מהבלוג של אושרית נברה

תצוגה מקדימה

פרשת רמדיה

בשבוע שעבר, ביום הכרעת הדין בפרשת רמדיה, קמתי בבוקר הפוכה ונסערת ולא מצאתי מנוח. בפייסבוק התפרסם מכתבה של מיכל זיסר, אמו של אבישי זיסר ז"ל, שכתבה לו לקראת היום ההוא בו יוכרע דינם של הנוגעים בפרשת מותו המזעזע. "אנו לא חדורי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

פעם, כשהתיישבה לי דמות על הראש

    "כמה פשוט הכל יכול היה להיות אילו נולדתי לפרופסור וייס. ליז וייס. אבל ליז הוא לא שמה של בת הפרופסור, שאין לה אמא מרים וסבתא ליז ובת דוד מרים ובת דוד ליז, וצריכה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מה כל כך רע במאהבת?

כשהתחלתי את דרכי בתחום הטיפול הזוגי, ידעתי היטב מה טוב ומה רע וכיצד מבדילים ביניהם. בחלוף הזמן (וזה קרה לי די מהר) הגבולות נעלמו. הטוב זלג אל הטוב פחות והרע נעלם כלא היה. בשיחות הסלון כבר איבדו אותי מזמן. מניפסטים נחרצים של...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה