הבלוג של אורטל הופמן-שלם

שפת-אם בלוג אימהות, תמיכה באימהות

כותבת הגיגים על אמהות והורות. במקצועי יועצת חינוכית. מנחה מעגלי אמהות ומלווה אמהות. מוזמנים לעמוד הפייסבוק שלי "שפת אם בלוג אמהות"

עדכונים:

פוסטים: 43

החל מספטמבר 2014

חזרתי לפני שבועיים לספסל הלימודים (אני סטודנטית לטיפול משפחתי וזוגי) וזו הייתה הפעם הראשונה מאז הלידה שחזרתי למסגרת כלשהי. חצי שנה עברה מאז ילדתי, חצי שנה המהווה תקופה בה אני נמצאת בבועה עם בני ובמרחק מהעולם שבחוץ. אמנם אנחנו נפגשים עם המון אנשים, חיים את החיים, מבצעים מטלות הכרוכות במפגש עם העולם החיצון, ובכל זאת, המרחק מה”עולם” מתקיים, אפשר לומר שבמידה מסוימת הבועה שלנו מתקיימת בסמוך לבועת-העולם. ליד.

בכל פעם שמגיעה פתיחת שנת הלימודים (כתלמידה אבל גם כיועצת חינוכית ומורה) אני מאוד מתרגשת: יש שמחה בלב לחזור לשגרה, לפגוש אנשים שאני אוהבת, להתמודד עם אתגרים חדשים (כל זאת כמובן לצד התחושות הלגיטימיות של צער על סיום החופשה והכיף). אני מוצאת את עצמי מתכוננת ומתייפה וחושבת המון על ההתחלה החדשה. תחושה של התחדשות. כסטודנטית  אני שמחה אפילו יותר: הצימאון לידע, הסקרנות, העניין שאני מגלה בלימודים שבחרתי לי (כל פעם משהו אחר), הנגיעה בעצמי (אני לומדת מקצועות שבהם אני הוא הכלי הטיפולי וככזו אני לומדת קודם כל על עצמי), מה יש לומר? התחלות משמחות אותי.

השנה דברים היו קצת אחרת: ערב לפני השיבה ללימודים התחלתי קצת לדאוג ולחשוב איך יהיה לחזור לכמה שעות שבהן אני לא חושבת רק על התינוק שלי אלא מפנה את המחשבות העמוקות לדברים נוספים. מאוד קשה להתרכז בנושאים הדורשים העמקה בתקופת הבועה-הדיאדית. הגיע הבוקר, מהאדם המאורגן שהייתי מצאתי את עצמי נעזרת רבות בבן הזוג שסייע לי בהתארגנות הבוקר (אחרי הנקות הלילה), הכנת כריכים, להלביש את התינוק, הכנת הקפה של הבוקר ומשהו קל לאכול וגם צריך להזדרז כדי להגיע מוקדם ולהתארגן, אחרי הכל את מגיעה חמושה בעגלה וצריכה לפרוק מהסלקל, את לא יוצאת לך מהאוטו עם הקפה בנונשלנטיות, הימים האלה נגמרו. אז עברתי את שלב ההתארגנות והגעתי לקיבוץ בו מתקיימים הלימודים.

כיאה למטפלות משפחתיות לעתיד אפשר לדמיין מי האוכלוסיה: עובדות סוציאליות, יועצות חינוכיות, פסיכולוגיות ובהתאם לכך, גם האווירה הנשית החכמה והמחבקת. ישבנו במעגל, סטודנטיות שנה ב’ ועשינו סבב בין מצטרפות חדשות לבין ממשיכות והגיע תורי, גם אני הייתי צריכה לספר על עצמי. בשנה שעברה זה היה כל כך קל- אמרתי “שמי אורטל, בת 30, חולמת ללמוד טיפול משפחתי מגיל 20, אני בת בכורה להוריי, נשואה, יועצת חינוכית ו…בהיריון”. השנה, נכנסתי לכיתת הלימוד יחד עם בני בן החצי שנה בזרועותיי ,משחקים, חיתול טטרה ומוצץ. ניסיתי להציג את עצמי אבל השלב הזה שהוא תמיד כל כך קל לי, שמכירה את עצמי כל כך טוב,היה לרגע מסובך, פתאום עלה הצורך לחשוב מחדש, להגדיר מחדש: מי אני?  רציתי להגיד שאני אורטל, אני בת הזוג של ג’, אני אוהבת לקרוא, אוהבת לכתוב, אוהבת לבשל ולהתלבש יפה, אוהבת לצפות בדרמות איכותיות, אבל באותם רגעים הטייטל הכי ברור היה “אמא של אדם” ואת זה גם ראו ברגע שנכנסנו יחד. ואיך אגיד שאני אוהבת לבשל כשלאחרונה אני רק מנסה למצוא תבשילים מהירי-הכנה? ואיך אגיד שאני אוהבת לקרוא כשיש פה חמישה ספרים פתוחים במקביל ואני לא מצליחה לסיים אותם? דרמות איכותיות? מתי לאחרונה בכלל ראיתי? יועצת חינוכית? אני כבר חצי שנה לא בעבודה. לשמחתי, במקום שבו מכשירים מטפלים משפחתיים יש הבנה לתהליכים כאלה ולא צריך להכביר במילים, אך בכל זאת ניסיתי והסברתי שבחצי השנה האחרונה הנפש שלי עברה תהליך שדומה למרצפות אחרי רעידת אדמה, מרצפות שהתרוממו כולן וכעת צריך לסדר אותן מחדש. למעשה, התחושה היא שהנפש עברה מטאמורפוזה ועכשיו “מחשבת מסלול מחדש” בדרך להפוך לזהות ברורה   וקוהרנטית שוב.

נשים מנוסות שהקיפו אותי במעגל הבינו על מה אני מדברת, אני תוהה כמה צעירות בכלל לא קולטות שדבר דומה עומד לקרות להן בעודן נושאות ברחמן עוברים צעירים. אני חייבת לומר שעוד בשלב ההיריון נעזרתי בפסיכולוגית שאיתה שוחחתי על האימהות-לעתיד, על העברות בינדוריות, על חששות ממה שאעביר הלאה, על השילוב של הקריירה וההורות. התעסקתי לא מעט באיזה הורה אני רוצה להיות, בעצם אני עדיין מתעסקת בכך לא מעט ולא רק בתיאוריה אלא הלכה למעשה. אני מבינה שנושאים רבים שלא נגעו לי קודם, תופסים כעת מקום משמעותי במחשבותיי ורגשותיי ושהמסע הזה הולך להיות ארוך. לשמחתי אני מתרגשת לצעוד את הדרך לפחות כמו שהתרגשתי בכל מסלול לימודים שצעדתי בו בעבר וכבר כעת אני רואה איך המסע מעשיר את עולמי (ועל כך בהמשך).

e6a395a191b0fa088816127f83d7470c

עוד מהבלוג של אורטל הופמן-שלם

תצוגה מקדימה

ואם יקרה משהו לילדים? 5 עצות מעשיות

נהוג לומר שכאשר נולדים ילדים, אצל הוריהם נולדים רגשות האשמה. מה ששוכחים לומר הוא שכאשר ילדים נולדים, אצל הוריהם נולדים גם הפחדים והחששות. אולי "נולדים" אינה המילה המדויקת, אלא יותר כמו "מגיחים מן הבור שכלאנו אותם בו". לצד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

"על אם הדרך" -ריאיון עם עדי מלכין

שם מלא: עדי מלכין גיל: 31 עיר: מושב מרגליות (גליל עליון) אמא של: בארי 2.5, יער בן חודשיים מקצוע קודם:  מטפלת בגנים מקצוע נוכחי: אמא במשרה מלאה + בעלת עסק לנעלי טרום הליכה מבד – "יחפנים" עמוד עסקי: ...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

טרנדים הוריים אלטרנטיביים ל-2015

אז מצד אחד גם אני לא מחובבי המילה "טרנד", בטח לא כשמדובר בנושאים חשובים כמו מה ללמוד, באיזה מקצוע לעסוק, איך לגדל את הילדים וכו', טרנד יכול להתאים כשמדברים על חטיף חדש או ז'אנר סרטים בקולנוע. מצד שני, אין איך לחמוק מזה: חלק...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה