הבלוג של אורטל הופמן-שלם

שפת-אם בלוג אימהות, תמיכה באימהות

כותבת הגיגים על אמהות והורות. במקצועי יועצת חינוכית. מנחה מעגלי אמהות ומלווה אמהות. מוזמנים לעמוד הפייסבוק שלי "שפת אם בלוג אמהות"

עדכונים:

פוסטים: 43

החל מספטמבר 2014

“בקרוב, דוד יתחיל ללכת, ואני רוצה להיות לידו כשהוא יתחיל ללכת יד ביד. אני רוצה להיות עם בנותיי האהובות, רוצה להיות יותר עם אשתי ואהובתי…” כך נאם גדעון סער בהודעת הפרישה שלו מהחיים הפוליטיים הערב, ואני חושבת לעצמי מה היה קורה אילו אשה הייתה מתבטאת כך, נניח אשתו גאולה אבן. בואו נדמיין את זה לרגע:”בקרוב, דוד יתחיל ללכת, ואני רוצה להיות לידו כשהוא יתחיל ללכת יד ביד. אני רוצה להיות עם ילדיי האהובים, רוצה להיות יותר עם בעלי ואהובי…”, אני רק מדמיינת את קיתונות הביקורת שהיא הייתה חוטפת תחת כל עץ רענן, על כך שהקריירה שלה תרד לטימיון, את הבוז על הבחירה “להיות בבית”, עם המשפחה במקום להמשיך ולטפח קריירה מרשימה. אף אחד לא היה חושב שזה בסדר ושזו זכותה לעשות בחירה של משפחה על פני קריירה  בתקופה זו בחייה. אף אחד לא היה עוצר לרגע לחשוב שהתינוק הקטן נולד לשני הורים עסוקים מאוד עם קריירות תובעניות ושמגיע לו, כן מגיע לו, לקבל לפחות אחד מהם לצידו ולא בשלט רחוק.  האמור לעיל לא נוגע רק לגאולה אבן מגישת החדשות, זה תקף גם למיכל הפסיכולוגית, דנה מאמנת הכושר ואורטל היועצת החינוכית, כולנו כמעט תמיד נזכה לשיפוטיות מוגזמת בנוסח: “בשביל מה למדת? בשביל להישאר בבית?”  או “לא משעמם לך כל היום?” או “מה את עושה בבית בכלל?” עם שמץ זלזול שנובע ממרחק כה גדול שהתרחקנו מדברים חשובים באמת, חשובים לא פחות מעוד פרס בארון הפרסים שלנו או עוד שטר לחשבון הבנק.

אני תוהה ממתי להישאר בבית (לתקופת מה בסדר?) הפך למשהו שצריך להצדיק?

אנשים באמת חושבים שתינוקות יגדלו את עצמם?

מישהו העלה על דעתו ש”חוסר יכולת לשחרר” בגיל כה מוקדם זה בעצם מה שנכון לעשות?

ואיך אנשים נעשו כה עיוורים עד שהם אינם רואים מה באמת מניע אותם במעשיהם: האמא שמכריחה את הילד להירדם לבד בשלב לא מותאם (כי היא צריכה לקום בבוקר לעבודה), הסבתא שאומרת “לא על הידיים הוא יתרגל” (ואתם הרי תהיו בעבודה ואז מי יספק את הצורך שהוא התרגל אליו?) או האבא שמפציר באשתו להפסיק את ההנקה (כדי ש”גם אחרים יתנו בקבוק, מה יהיה בגן כשתחזרי לעבודה?”) ?

לעיתים נדמה לי שגם הנשים בעצמן, לא רק גברים, הפנימו את הקול הזה שמבקש, שלא לומר דורש, ללדת והופס לחזור לעבודה, לשגרה, לייצר, להמשיך את המעגל של העבדות (שוק העבודה הוא מזמן שוק עבדים) שמורכב מאנשים שלא מתפנים להרים רגע את ראשם ולשאול שאלות. אנשים שהפנימו את הקול החברתי שהקריירה והכסף והתוצרת הם הם החשובים ושכחו שלראות את הילדים 3 שעות ביום זה לא מספיק. לא מספיק. לא להם ולא להוריהם. זה מעט מדי. בשעות מאוחרות מדי ביום.

יש לי כל מיני השערות מה גורם לכך:

1. פוליטיקה ומדיניות של מדינת ישראל היקרה שאוהבת לעודד אותנו ללדת אבל לא מתחשבת בנו בבואנו לגדל את הילדים.

2. חופשות לידה קצרות עד כדי גיחוך שהפכו לנורמה כי רק 14 שבועות בתשלום והשאר על חשבונך כשברור שלא לעבוד עוד חודש, עוד חודשיים יכול לפגוע בך ובמשפחתך כלכלית.

3. אנשים מרגישים נוח להתערב בחיים של אחרים ולשפוט, לבקר ולחטט. לפעמים כי הם חושבים שהם חכמים יותר, אך רוב הזמן כדי להצדיק לעצמם את בחירתם שלהם.

4. נשים הן טרף קל ומטרות נוחות לחיצי ביקורת. חזרו שוב למעלה הפוסט ותדמיינו את הילארי קלינטון אומרת את זה, או את ציפי לבני.

5.  מנגנון של עבדות מודרנית אוניברסלית בעולם המערבי: עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה ולא רק במשרד אלא גם מהבית דרך הסמארטפונים והאימיילים בשבתות וחגים על חשבון שעות משפחה.

6. הפנמה מוטעית של מושג ה”פמיניזם”- כאשר פמיניזם אמיתי זה לבחור מה שמתאים לך כל עוד את בחרת ולא בהכרח לצאת לנהל את העולם וללבוש את המכנסיים.

בטח יש עוד סיבות לא? מה דעתכם?

אסכם ואומר בצער שיכול להיות אחרת, כל כך אחרת. אם רק היו בונים למשל מסגרות חינוכיות לגיל הרך במקומות העבודה של ההורים עם שעות גמישות שבהן ההורה יכול לפגוש את הילד או אפילו להיות פעיל בו תוך כדי עבודה. או למשל הארכת חופשת לידה בתשלום ליותר מ-14 שבועות, או מתן מענק למנהלים ששומרים לעובדת על מקומה לכשתשוב בדיוק כמו שעושים עם מעסיקים של חיילי מילואים (נדמה לי שיש משהו כזה), או קיצור יום העבודה של ההורים, התאמת ימי החופשה של הורים לימי החופשה של ילדיהם ועוד ועוד. אני בטוחה שיש עוד פתרונות שלא חשבנו עליהם ושהבחירה לא צריכה להיות כה דיכוטומית: בית או עבודה. לנשים וגם לגברים שבחרו להיות הורים.

יש לכם הצעות איך אפשר לשנות את השיטה? אשמח לקרוא.

10636003_339076242924938_2734323989623554049_n

עוד מהבלוג של אורטל הופמן-שלם

תצוגה מקדימה

ואם יקרה משהו לילדים? 5 עצות מעשיות

נהוג לומר שכאשר נולדים ילדים, אצל הוריהם נולדים רגשות האשמה. מה ששוכחים לומר הוא שכאשר ילדים נולדים, אצל הוריהם נולדים גם הפחדים והחששות. אולי "נולדים" אינה המילה המדויקת, אלא יותר כמו "מגיחים מן הבור שכלאנו אותם בו". לצד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

"על אם הדרך" -ריאיון עם עדי מלכין

שם מלא: עדי מלכין גיל: 31 עיר: מושב מרגליות (גליל עליון) אמא של: בארי 2.5, יער בן חודשיים מקצוע קודם:  מטפלת בגנים מקצוע נוכחי: אמא במשרה מלאה + בעלת עסק לנעלי טרום הליכה מבד – "יחפנים" עמוד עסקי: ...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

טרנדים הוריים אלטרנטיביים ל-2015

אז מצד אחד גם אני לא מחובבי המילה "טרנד", בטח לא כשמדובר בנושאים חשובים כמו מה ללמוד, באיזה מקצוע לעסוק, איך לגדל את הילדים וכו', טרנד יכול להתאים כשמדברים על חטיף חדש או ז'אנר סרטים בקולנוע. מצד שני, אין איך לחמוק מזה: חלק...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה